פורומים חדשים
כלים שימושיים
פרוביוטיקה עשויה להיוות בעלת תועלת מסוימת במצבים של דלקת ויראלית של מערכת העיכול, או עקב שלשול בילדים העלול לנבוע מטיפול אנטיביוטי.
פרוביוטיקה פחות אפקטיבית במחלות אחרות.
ממצאים אילו מתפרסמים ע"י האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים.
פרוביוטיקה כוללת את תוספי המזון המכילים מיקרו-אורגניזמים חיים אשר עשויים לשנות את המיקרו-פלורה של המאכסן.
הזנים המוכרים ביותר הם:
Lactobacillus (e.g., LGG), Bifidobacterium, and Streptococcus.
ההנחה הרווחת היא שמיקרו-אורנזימים אילו יוצרים מולקולות קטנות בעלות פעילות מטבולית, העשויה להשפיע על דרך הפעולה ותפקודו הביולוגי של המאכסן.
המסקנות הנ"ל מוצגות בגליון חודש דצמבר של הירחון לרפואת ילדים - PEDIATRICS.
השפעתו המתונה של הטיפול הפרוביוטי במצבי שלשול ויראלי בילדים מבוססת על ניתוח הספרות והמחקרים שבוצעו בצורה מבוקרת.
על פי המחקרים כאשר חידקים פרוביוטיים מעורבים בחלב וניתנים מיד בתחילת השלשול הויראלי כמו במצבי רוטה וירוס הרי שיש קיצור של יום במהלך המחלה.
עם זאת אין בממצאים אילו כדי להביא להמלצה גורפת, של מחברי המחקר, לטיפול במצבי שלשול אלא כאשר הארוע מתרחש במצבים מיוחדים כגון מעונות לילדים חוסים.
פרוביוטיקה עשויה להביא לסייע במניעת שלשול הכרוך בטיפול אנטיביוטי בילדים בריאים.
במצבים אילו, ב - 1 מכל 7 ילדים, עשוי טיפול פרוביוטי למנוע שלשול אם הטיפול בתוסף פרוביוטי מתחיל עם הטיפול האנטיביוטי.
עם זאת לא נמצאה על הוכחה ליעילות טיפול פרוביויטי בשלשול על רקע טיפול אנטיביוטי.
הטיפול הפרוביוטי נוסה גם במצבים של אטופיה בהתבסס על הממצאים שפלורת המעי של ילדים אטופיים שונה מזו של ילדים ללא אטופיה.
באחד הנסיונות המבוקרים, נשים בהריון במהלך החודש האחרון להריונן קבלו LGG או פלצבו באותן משפחות שהיה סכון להתפתחות אטופיה בילוד ( אקזמה, נזלת אלרגית או אסתמה).
הטיפול נמשך ששה חודשים לאחר הלידה, הן בנשים מניקות והן בילדיהן.
על פי מחקר זה נמצא שחלה ירידה משמעותית בתופעות האטופיה במטופלי הפרוביוטיק בהשואה לפלצבו.
עם זאת, כיון שמחקרים נוספים לא אששו את הממצאים הנ"ל, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים אינה מוצאת, כרגע, עדויות מספיקות לצידוק בטיפול הפרוביוטי למניעת מצבי אלרגיה בילדים.
דחיה בהשגת פלורה נורמלית של המעי יכולה להתרחש בפגים, מה שעלול לתרום להופעת מצבי נמק המעי בהם (necrotizing enterocolitis).
הערכת מחקרים ( באירופה) שבוצעה בפגים, הראתה שאילו ששקלו לפחות 1000 גרם, טיפול פרוביוטי סייע בצמצום התמותה בהם מהמחלה תוך צמצום ממדי התחלואה.
מאידך גיסא, הואיל ואוכלוסית המדגמים שנסקרו ( באירופה) לא היו הומוגניות מצד אחד, וכללו טיפולים שלא אושרו בארה"ב מצד שני, האקדמיה האמריקאית לרופאת ילדים אינה ממליצה בשלב זה על מתן פרוביוטיקה לפגים.
על אותו משקל, טרם נמצאו מספיק עדויות תומכות ליעילות טיפול פרוביוטי במחלות דלקתיות של המעי כמו קוליטיס אולצרטיבית או מחלת קרוהן, כאשר באחרונה לא נמצאה כל עדות מסייעת ליעילות בילדים, כאשר בקוליטיס כרונית, יתכן ויש אפקט מיטיב מסוים אך יש צורך באוכלוסיות גדולות יותר לבסוס הטיפול.
באשר לטיפולים PREBIOTICS קרי שימוש בתוספי מזון אשר אמורים לעורר את הפעילות הביולוגית הטבעית של חידקי המעיים ( סיבים, אוליגוסכרידים מסוימים), הרי שבשלב זה אין כל עדויות משכנעות באשר ליעילות טיפול זה במתן התכשירים כחלק מהפורמולות להזנת תינוקות.
האקדמיה האמריקאת קוראת למשנה זהירות בטיפול בתכשירים פרוביוטיים באנשים עם פגיעה במערכת החיסונית שלהם, עקב הסיכון להתפתחות זיהומים קשים כמו דלקת קרום המוח, או אלח דם ( ספסיס).
אין כרגע התיחסות למשך הטיפול המומלץ ולכמות החיידקים הנדרשת לטיפול במצבים בהם עשויה להיות בו תרומה מסוימת.
פרוביוטיקה פחות אפקטיבית במחלות אחרות.
ממצאים אילו מתפרסמים ע"י האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים.
פרוביוטיקה כוללת את תוספי המזון המכילים מיקרו-אורגניזמים חיים אשר עשויים לשנות את המיקרו-פלורה של המאכסן.
הזנים המוכרים ביותר הם:
Lactobacillus (e.g., LGG), Bifidobacterium, and Streptococcus.
ההנחה הרווחת היא שמיקרו-אורנזימים אילו יוצרים מולקולות קטנות בעלות פעילות מטבולית, העשויה להשפיע על דרך הפעולה ותפקודו הביולוגי של המאכסן.
המסקנות הנ"ל מוצגות בגליון חודש דצמבר של הירחון לרפואת ילדים - PEDIATRICS.
השפעתו המתונה של הטיפול הפרוביוטי במצבי שלשול ויראלי בילדים מבוססת על ניתוח הספרות והמחקרים שבוצעו בצורה מבוקרת.
על פי המחקרים כאשר חידקים פרוביוטיים מעורבים בחלב וניתנים מיד בתחילת השלשול הויראלי כמו במצבי רוטה וירוס הרי שיש קיצור של יום במהלך המחלה.
עם זאת אין בממצאים אילו כדי להביא להמלצה גורפת, של מחברי המחקר, לטיפול במצבי שלשול אלא כאשר הארוע מתרחש במצבים מיוחדים כגון מעונות לילדים חוסים.
פרוביוטיקה עשויה להביא לסייע במניעת שלשול הכרוך בטיפול אנטיביוטי בילדים בריאים.
במצבים אילו, ב - 1 מכל 7 ילדים, עשוי טיפול פרוביוטי למנוע שלשול אם הטיפול בתוסף פרוביוטי מתחיל עם הטיפול האנטיביוטי.
עם זאת לא נמצאה על הוכחה ליעילות טיפול פרוביויטי בשלשול על רקע טיפול אנטיביוטי.
הטיפול הפרוביוטי נוסה גם במצבים של אטופיה בהתבסס על הממצאים שפלורת המעי של ילדים אטופיים שונה מזו של ילדים ללא אטופיה.
באחד הנסיונות המבוקרים, נשים בהריון במהלך החודש האחרון להריונן קבלו LGG או פלצבו באותן משפחות שהיה סכון להתפתחות אטופיה בילוד ( אקזמה, נזלת אלרגית או אסתמה).
הטיפול נמשך ששה חודשים לאחר הלידה, הן בנשים מניקות והן בילדיהן.
על פי מחקר זה נמצא שחלה ירידה משמעותית בתופעות האטופיה במטופלי הפרוביוטיק בהשואה לפלצבו.
עם זאת, כיון שמחקרים נוספים לא אששו את הממצאים הנ"ל, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים אינה מוצאת, כרגע, עדויות מספיקות לצידוק בטיפול הפרוביוטי למניעת מצבי אלרגיה בילדים.
דחיה בהשגת פלורה נורמלית של המעי יכולה להתרחש בפגים, מה שעלול לתרום להופעת מצבי נמק המעי בהם (necrotizing enterocolitis).
הערכת מחקרים ( באירופה) שבוצעה בפגים, הראתה שאילו ששקלו לפחות 1000 גרם, טיפול פרוביוטי סייע בצמצום התמותה בהם מהמחלה תוך צמצום ממדי התחלואה.
מאידך גיסא, הואיל ואוכלוסית המדגמים שנסקרו ( באירופה) לא היו הומוגניות מצד אחד, וכללו טיפולים שלא אושרו בארה"ב מצד שני, האקדמיה האמריקאית לרופאת ילדים אינה ממליצה בשלב זה על מתן פרוביוטיקה לפגים.
על אותו משקל, טרם נמצאו מספיק עדויות תומכות ליעילות טיפול פרוביוטי במחלות דלקתיות של המעי כמו קוליטיס אולצרטיבית או מחלת קרוהן, כאשר באחרונה לא נמצאה כל עדות מסייעת ליעילות בילדים, כאשר בקוליטיס כרונית, יתכן ויש אפקט מיטיב מסוים אך יש צורך באוכלוסיות גדולות יותר לבסוס הטיפול.
באשר לטיפולים PREBIOTICS קרי שימוש בתוספי מזון אשר אמורים לעורר את הפעילות הביולוגית הטבעית של חידקי המעיים ( סיבים, אוליגוסכרידים מסוימים), הרי שבשלב זה אין כל עדויות משכנעות באשר ליעילות טיפול זה במתן התכשירים כחלק מהפורמולות להזנת תינוקות.
האקדמיה האמריקאת קוראת למשנה זהירות בטיפול בתכשירים פרוביוטיים באנשים עם פגיעה במערכת החיסונית שלהם, עקב הסיכון להתפתחות זיהומים קשים כמו דלקת קרום המוח, או אלח דם ( ספסיס).
אין כרגע התיחסות למשך הטיפול המומלץ ולכמות החיידקים הנדרשת לטיפול במצבים בהם עשויה להיות בו תרומה מסוימת.
