פורומים חדשים
כלים שימושיים
חומצות שומן בלתי רוויות מטיפוס אומגה 3 תורמות להפחתת צמיגות טסיות הדם, משפיעות על לחץ הדם, פרופיל שומני הדם, תאי האנדותל ומצמצמות הסיכון לשבץ מוחי.
עם זאת, מעט מאוד ידוע על הבדלי צריכה לפי אזורים גאוגרפיים ומוצא אתני והשלכות נתונים אילו על תוצאי הבריאות הרלבנטיים.
הנושא נבחן בקרב 30239 משתתפים בני 45 ומעלה המתגוררים בארה"ב, כולל אילו הדרים באזור המוגדר "כחגורת השבץ" ואבזם השבץ" דהיינו אותן מדינות בהן יש שכיחות עודפת של שבץ מוחי בהשואה למדינות אחרות בארה"ב.
המדינות בהן מדובר הן קרוליינה הצפוניה והדרומית, גורגיה, אלבמה, מיסיסיפי, טנסי, ארקנסו, ולואיזיינה.
במדינות הנידונות עיקר צריכת הדגים היא בצורה של טיגון.
לפי המחקר המתפרסם בירחון NEUROLOGY, עיקר התרומה לתמותה הגבוהה יותר משבץ מוחי היא כנראה צורת הכנת הדגים.
חומצות השומן מטיפוס אומגה 3 המצויות במיוחד בדגים, מאבדות מתכונותיהן המיטיבות הנ"ל עם טיגון הדגים.
במדינות עתירות השבץ המוחי צריכת דגים שאינם מטוגנים נמוכה ביותר.
ההגדרה למנה מספקת של דגים, על פי האגוד האמריקאי למחלות לב, היא צריכת שתי מנות או יותר של דגים לא מטוגנים לשבוע.
מנת דג מוגדרת כ - 100 גרם דגים.
מסך הנכנסים למחקר - בניכוי מצבי קיצון והכללת אילו שהשיבו לשאלונים בצורה מלאה, נמצאו 21675 אנשים לסיום המחקר. 55% מסך זה היו ממדינות הריכוז הגבוה של השבץ ו- 44% ממדינות אחרות.
במסגרת השאלון נבחנו הרגלי צריכת הדגים, דרך הכנתם כאשר נכללו בשאלון צדפות, רכיכות, טונה, דגים מטוגנים ודגים בלתי מטוגנים.
הממצאים העיקריים:
* רק 5,022 (23%) צרכו יותר משתי מנות דג לא מטוגן בשבוע. כלומר פחות מאחד מכל ארבעה משיבים צרך 2 או יותר מנות דגים לא מטוגנים בשבוע.
* אנשים שחיים באזור הסיכון הגבוה ביותר לשכיחות שבץ מוחי - אזור אבזם השבץ- צרכו דגים לא מטוגנים בשיעור נמוך של 11% מאשר שאר המדינה.
* תושבים אפרו-אמריקנים צרכו פי 3.5 יותר דגים מטוגנים מאשר לבנים, על בסיס שבועי.
* אנשים שגרים באזור חגורת השבץ המוחי אכלו דגים מטוגנים בשיעור גבוה ב - 30% מיתר האזורים במדינה.
החוקרים מסכמים את ממצאיהם בציינם שיש הבטים אתניים וגאוגרפיים בהבדלים של שיעור השבץ המוחי בהקשר של צריכת הדגים, ואשר מקורם בדרך אכילת הדג והגשתו.
אפרו-אמריקאים ותושבי חגורת השבץ צורכים יותר דגים מטוגנים ולכן שיעור חומצות השומן אומגה 3 והאפקט המגן שלהם קטן יותר מאשר בתושבים אחרים שאשר אינם צורכים כמויות מוגברות של דגים מטוגנים.
עם זאת, מעט מאוד ידוע על הבדלי צריכה לפי אזורים גאוגרפיים ומוצא אתני והשלכות נתונים אילו על תוצאי הבריאות הרלבנטיים.
הנושא נבחן בקרב 30239 משתתפים בני 45 ומעלה המתגוררים בארה"ב, כולל אילו הדרים באזור המוגדר "כחגורת השבץ" ואבזם השבץ" דהיינו אותן מדינות בהן יש שכיחות עודפת של שבץ מוחי בהשואה למדינות אחרות בארה"ב.
המדינות בהן מדובר הן קרוליינה הצפוניה והדרומית, גורגיה, אלבמה, מיסיסיפי, טנסי, ארקנסו, ולואיזיינה.
במדינות הנידונות עיקר צריכת הדגים היא בצורה של טיגון.
לפי המחקר המתפרסם בירחון NEUROLOGY, עיקר התרומה לתמותה הגבוהה יותר משבץ מוחי היא כנראה צורת הכנת הדגים.
חומצות השומן מטיפוס אומגה 3 המצויות במיוחד בדגים, מאבדות מתכונותיהן המיטיבות הנ"ל עם טיגון הדגים.
במדינות עתירות השבץ המוחי צריכת דגים שאינם מטוגנים נמוכה ביותר.
ההגדרה למנה מספקת של דגים, על פי האגוד האמריקאי למחלות לב, היא צריכת שתי מנות או יותר של דגים לא מטוגנים לשבוע.
מנת דג מוגדרת כ - 100 גרם דגים.
מסך הנכנסים למחקר - בניכוי מצבי קיצון והכללת אילו שהשיבו לשאלונים בצורה מלאה, נמצאו 21675 אנשים לסיום המחקר. 55% מסך זה היו ממדינות הריכוז הגבוה של השבץ ו- 44% ממדינות אחרות.
במסגרת השאלון נבחנו הרגלי צריכת הדגים, דרך הכנתם כאשר נכללו בשאלון צדפות, רכיכות, טונה, דגים מטוגנים ודגים בלתי מטוגנים.
הממצאים העיקריים:
* רק 5,022 (23%) צרכו יותר משתי מנות דג לא מטוגן בשבוע. כלומר פחות מאחד מכל ארבעה משיבים צרך 2 או יותר מנות דגים לא מטוגנים בשבוע.
* אנשים שחיים באזור הסיכון הגבוה ביותר לשכיחות שבץ מוחי - אזור אבזם השבץ- צרכו דגים לא מטוגנים בשיעור נמוך של 11% מאשר שאר המדינה.
* תושבים אפרו-אמריקנים צרכו פי 3.5 יותר דגים מטוגנים מאשר לבנים, על בסיס שבועי.
* אנשים שגרים באזור חגורת השבץ המוחי אכלו דגים מטוגנים בשיעור גבוה ב - 30% מיתר האזורים במדינה.
החוקרים מסכמים את ממצאיהם בציינם שיש הבטים אתניים וגאוגרפיים בהבדלים של שיעור השבץ המוחי בהקשר של צריכת הדגים, ואשר מקורם בדרך אכילת הדג והגשתו.
אפרו-אמריקאים ותושבי חגורת השבץ צורכים יותר דגים מטוגנים ולכן שיעור חומצות השומן אומגה 3 והאפקט המגן שלהם קטן יותר מאשר בתושבים אחרים שאשר אינם צורכים כמויות מוגברות של דגים מטוגנים.
