פורומים חדשים
כלים שימושיים
הירחון האמריקאי לפסיכאטריה מביא במהדורתו המוקדמת לחודש מרץ, מחקר מטאיואן המצביע על קשר פוטנציאלי בין טיפול בתכשירים מעכבי קליטה מחודשת של סרוטונין - selective serotonin reuptake inhibitors לבין שבץ מוחי.
במחקר שולבו 24214 אנשים שעברו שבץ מוחי בין השנים 1998 ל - 2007.
החוקרים בחנו שיעורי הטיפול בשנה שקדמה לשבץ - על פי מספר המרשמים ומשך הטיפול - ויחסי הגומלין בין הטיפול, עוצמת הטיפול, ומשך הטיפול לבין הופעת השבץ המוחי.
מהממצאים עולה שכמחצית מהחולים היו נשים.
הגיל הממוצע להופעת השבץ היה כ - 68 שנים.
קרוב ל79% ממקרי השבץ היו על רקע ירידה באספקת הדם ולא על רקע של דימום.
נמצא שטיפול בתכשירי SSRI העלה את הסיכון לשבץ מוחי ב - 48%.
נמצא, שקיים יחס הפוך בין משך הטיפול בתכשירים מקבוצת ה - SSRI והופעת השבץ.
ככל שחולים קבלו יותר מרשמים - 5-6 הרי שיעור התחלואה בהם היה נמוך יותר מאילו שהחלו בטיפול כשבועיים לפני הארוע.
ככל שעוצמת החסימה של הסרוטונין ע"י התכשיר היתה גבוהה יותר עלה הסיכון לשבץ מוחי.
סרוטונין מהוה גורם מסייע בתפקוד טסיות הדם בתהליכי הקרישה ולכן עיכובו עלול לכאורה להגביר את תופעת הדמם.
עם זאת, במחקר, מרבית מקרי השבץ היו של איסקמיה - הפרעה באספקת הדם ולא מדמם.
החוקרים מנסים לישב ממצא זה בעובדה שלסרוטונין יש גם פוטנציאל של כייוץ כלי דם.
למרות הנקודות הלא מובנות, מתוצאות המחקר, המסקנה, לפי החוקרים, היא שמתן טיפול נוגד דיכאון בתכשירי מעכבי קליטה של סרוטונין, צריך להעשות בתחילת הטיפול במינון מופחת וניטור צמוד, ובמיוחד בחולים בעלי סיכון לשבץ מוחי מלבד זה הכרוך בטיפול נוגד הקרישה, ואולי בכלל להמליץ על תכשירים מסוג אחר.
במחקר שולבו 24214 אנשים שעברו שבץ מוחי בין השנים 1998 ל - 2007.
החוקרים בחנו שיעורי הטיפול בשנה שקדמה לשבץ - על פי מספר המרשמים ומשך הטיפול - ויחסי הגומלין בין הטיפול, עוצמת הטיפול, ומשך הטיפול לבין הופעת השבץ המוחי.
מהממצאים עולה שכמחצית מהחולים היו נשים.
הגיל הממוצע להופעת השבץ היה כ - 68 שנים.
קרוב ל79% ממקרי השבץ היו על רקע ירידה באספקת הדם ולא על רקע של דימום.
נמצא שטיפול בתכשירי SSRI העלה את הסיכון לשבץ מוחי ב - 48%.
נמצא, שקיים יחס הפוך בין משך הטיפול בתכשירים מקבוצת ה - SSRI והופעת השבץ.
ככל שחולים קבלו יותר מרשמים - 5-6 הרי שיעור התחלואה בהם היה נמוך יותר מאילו שהחלו בטיפול כשבועיים לפני הארוע.
ככל שעוצמת החסימה של הסרוטונין ע"י התכשיר היתה גבוהה יותר עלה הסיכון לשבץ מוחי.
סרוטונין מהוה גורם מסייע בתפקוד טסיות הדם בתהליכי הקרישה ולכן עיכובו עלול לכאורה להגביר את תופעת הדמם.
עם זאת, במחקר, מרבית מקרי השבץ היו של איסקמיה - הפרעה באספקת הדם ולא מדמם.
החוקרים מנסים לישב ממצא זה בעובדה שלסרוטונין יש גם פוטנציאל של כייוץ כלי דם.
למרות הנקודות הלא מובנות, מתוצאות המחקר, המסקנה, לפי החוקרים, היא שמתן טיפול נוגד דיכאון בתכשירי מעכבי קליטה של סרוטונין, צריך להעשות בתחילת הטיפול במינון מופחת וניטור צמוד, ובמיוחד בחולים בעלי סיכון לשבץ מוחי מלבד זה הכרוך בטיפול נוגד הקרישה, ואולי בכלל להמליץ על תכשירים מסוג אחר.
