פורומים חדשים
כלים שימושיים
כל הטס, עובר לא אחת שיקוף מלא או חלקי בשדות התעופה, על מנת לזהות חפצים/חומרים מסוכנים מסוגים שונים.
שקוף גוף מלא - נפוץ ביותר בשדות התעופה, ובמיוחד בארצות הברית, ונשאלת השאלה אם אין בחשיפה לקרינה המיננת של מכשירי השקוף הבאה לסייע לבטיחות הנוסעים והטיסות, כדי להעלות את הסיכון לסרטן?
הירחון לרדיולוגיה מביא בגליון חודש אפריל שני מאמרים המתיחסים לסוגיה זו.
כל מעבר דרך מכשירי השיקוף, חושף את הפרט לקרינה זעירה.
על פי חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, הסיכון למוות של נוסע שעבר פעמיים דרך מכשירי השקוף מסרטן אפסי והוא נאמד בשיעור של 1 ל - 10 מליון.
מינהל המזון והתרופות האחראי לרישוי מכשירי השיקוף גורס שבמרבית המקרים אין צורך במגבלות כל שהן לנוסע במהלך שנה.
הקרינה מקבלת משמעות אחרת כאשר מסתבר שמספר הנוסעים בשנה מגיע למיליארד.
מבחינת בריאות הציבור הרי שניתן לצפות ל - 100 מקרי סרטן בשנה עקב חשיפה זו.
הסיכון גבוה עוד יותר לילדים.
הגברת הסיכון לילדים היא פי 5 - 10 פעמים גבוהה יותר מאשר למבוגרים בגיל העמידה.
סיכון מוגבר במיוחד הוא בחשיפת צוותי האויר, העוברים סריקה תחת מכשירי הניטור מאות פעמים בשנה, בהשואה לכמות הנמוכה של נוסע רגיל.
אותו הדין אמור לגבי אנשים המתמידים בנסיעות במטוסים.
אנשי צוות אויר נחשפים בממוצע ל - 240 - 380 שיקופים בשנה.
כמות הקרינה אליה הם נחשפים מגיעה לכדי 300 מיקרוסיברט (microsieverts) בשנה, כאשר נוסע "מתמיד" עלול להגיע לחשיפה של 200 יחידות מדידה אילו.
כמויות קרינה אילו אכן נמוכות, אך הן גבוהות משמעותית מחשיפה של 6 יחידות בממוצע אליה נחשף נוסע רגיל.
מאמר שני באותו ירחון אינו מתעלם מהסיכון לכאורה בשימוש במכשירי השיקוף, אך שם את הדגש על הדרכים לשימוש הנדרש במכשירי הסריקה על מנת לצמצם עוד יותר את הסיכון.
לפי מחקר זה יש להשתמש בסריקה כאשר היא נדרשת מטעמי בטיחות כאשר קיים איום מוחשי אשר עשוי להתגלות בבדיקה.
על הממשל לקבוע תקנות שימוש במיכשור על מנת שנוסעים לא יחשפו לקרינה בלתי חיונית, או לרמות קרינה בלתי בטוחות.
אין בהצהרה זו כדי לגרוע מהעובדה שגם כיום מכשירי הבדיקה בטוחים, אך אין צורך להשתמש בהם כאשר יש חלופות בדיקה שאינן קשורות לקרינה מיננת כגון הדמיה באמצעות תדרים מסוימים של גלי רדיו.
שקוף גוף מלא - נפוץ ביותר בשדות התעופה, ובמיוחד בארצות הברית, ונשאלת השאלה אם אין בחשיפה לקרינה המיננת של מכשירי השקוף הבאה לסייע לבטיחות הנוסעים והטיסות, כדי להעלות את הסיכון לסרטן?
הירחון לרדיולוגיה מביא בגליון חודש אפריל שני מאמרים המתיחסים לסוגיה זו.
כל מעבר דרך מכשירי השיקוף, חושף את הפרט לקרינה זעירה.
על פי חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, הסיכון למוות של נוסע שעבר פעמיים דרך מכשירי השקוף מסרטן אפסי והוא נאמד בשיעור של 1 ל - 10 מליון.
מינהל המזון והתרופות האחראי לרישוי מכשירי השיקוף גורס שבמרבית המקרים אין צורך במגבלות כל שהן לנוסע במהלך שנה.
הקרינה מקבלת משמעות אחרת כאשר מסתבר שמספר הנוסעים בשנה מגיע למיליארד.
מבחינת בריאות הציבור הרי שניתן לצפות ל - 100 מקרי סרטן בשנה עקב חשיפה זו.
הסיכון גבוה עוד יותר לילדים.
הגברת הסיכון לילדים היא פי 5 - 10 פעמים גבוהה יותר מאשר למבוגרים בגיל העמידה.
סיכון מוגבר במיוחד הוא בחשיפת צוותי האויר, העוברים סריקה תחת מכשירי הניטור מאות פעמים בשנה, בהשואה לכמות הנמוכה של נוסע רגיל.
אותו הדין אמור לגבי אנשים המתמידים בנסיעות במטוסים.
אנשי צוות אויר נחשפים בממוצע ל - 240 - 380 שיקופים בשנה.
כמות הקרינה אליה הם נחשפים מגיעה לכדי 300 מיקרוסיברט (microsieverts) בשנה, כאשר נוסע "מתמיד" עלול להגיע לחשיפה של 200 יחידות מדידה אילו.
כמויות קרינה אילו אכן נמוכות, אך הן גבוהות משמעותית מחשיפה של 6 יחידות בממוצע אליה נחשף נוסע רגיל.
מאמר שני באותו ירחון אינו מתעלם מהסיכון לכאורה בשימוש במכשירי השיקוף, אך שם את הדגש על הדרכים לשימוש הנדרש במכשירי הסריקה על מנת לצמצם עוד יותר את הסיכון.
לפי מחקר זה יש להשתמש בסריקה כאשר היא נדרשת מטעמי בטיחות כאשר קיים איום מוחשי אשר עשוי להתגלות בבדיקה.
על הממשל לקבוע תקנות שימוש במיכשור על מנת שנוסעים לא יחשפו לקרינה בלתי חיונית, או לרמות קרינה בלתי בטוחות.
אין בהצהרה זו כדי לגרוע מהעובדה שגם כיום מכשירי הבדיקה בטוחים, אך אין צורך להשתמש בהם כאשר יש חלופות בדיקה שאינן קשורות לקרינה מיננת כגון הדמיה באמצעות תדרים מסוימים של גלי רדיו.
Radiol 2011; 259: 6-10 12-16.
