פורומים חדשים
כלים שימושיים
מצבים מסוימים של דיכאון קשורים על פי מחקר שבוצע באוניברסיטת קליפורניה - סאן פרנציסקו, בהזדקנות מוקדמת של תאי המערכת החיסונית, ובכך להפוך את החולים למועדים לפורענויות של מחלות שונות.
הזדקנות מוקדמת זו של התאים אינה מתרחשת אצל כל הסובלים מדיכאון, והיא תלויה במשך הזמן שהפרט סובל מדיכאון, ובמיוחד אם הדיכאון אינו מטופל.
אם בעבר מחלות או מצבים כמו דיכאון נקשרו לפעילות המוחית בלבד, הרי ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שלמחלה יש השלכות פיזיות מעבר למוח.
כך למשל ניתן להראות שחולים בדיכאון נוטים לפתח מחלות של הגיל המתקדם כגון סוכרת, מחלות לב, אוסטאופורוזיס, שבץ מוחי ושיטיון מוחי - דמנציה.
להערכת הקשר בין דיכאון לממצאים הפיזיים של ההזדקנות, בחנו החוקרים את הזדקנות המערכת החיסונית ע"י בחינת קיצור הטלומרים (TELOMERES ) בתאי המערכת החיסונית כפי שהופקו מדם הקפי.
הטלומרים הם למעשה יחידות קטנות של קומפלקס חלבון-DNA אשר נמצאות בקצוות הכרומוסומים ופועלות כשעון ביולוגי המווסת חיי התאים.
עפ"י ויקיפדיה לפי תאוריות מסוימות התקצרות של הטלומר מדי הכפלה של התא בתאי גוף עשויה להיות מעורבת בסרטן ובזקנה.
זה נובע מכך שאנזים הטלומראז פועל כ"פתיל השהייה", שבסופו של דבר נגמר אחרי מספר הכפלות של התא. כתוצאה מכך, נגרם אובדן של מידע גנטי חיוני מהכרומוזום. נכון להיום דעה זו שנויה במחלוקת.
כשהטלומרים מתקצרים יותר מדי הם מפסיקים לספק הגנה לכרומוזום. התא מזהה זאת כנזק ל-DNA ונכנס לעצירה במחזור התא. במקרה שבו ה-DNA ניזוק התא נכנס לאפופטוזה (מוות תאי מבוקר). תופעות רבות של הזיקנה קשורות בהתקצרות הטלומרים. האיברים מתפוררים ויותר ויותר מתאיהם מתים או נכנסים לעצירה בגידול התא. אנשים החולים במחלת הפרוגריה (Progeria) נראים זקנים כבר מגיל צעיר; לחולים במחלה יש טלומרים קצרים.
במילים אחרות - קצור הטלומרים מהוה תמרור להופעה מוקדמת של מחלות הקשורות לגיל ולמוות מוקדם, ולחלופין יכולים הטלומרים להוות ציון לחיים ארוכים.
החוקרים במחקר על הדיכאון השוו אורך הטלומרים ב - 18 אנשים עם דיפרסיה שלא היו מטופלים בעת הבדיקה, לטלומרים של 17 אנשים בריאים.
באופן כללי לא נצפה הבדל בין הטלומרים של שתי הקבוצות, אך באנשים עם דיכאון כרוני בלתי מטופל של תשע שנים או יותר, נמצא קיצור משמעותי של אורך הטלומרים.
שיעור התקצרות הטלומרים באנשים אילו היה שווה ערך לשבע שנים של הליכי הזדקנות מואצים של תאי הגוף.
זאת ועוד קיצור הטלומרים היה קשור בשיעור דלקות גבוה יותר וסטרס חמצוני ניכר בחולים, שני מצבים הקשוריים אף הם להזדקנות מוקדמת ומואצת של תאים.
החוקרים סבורים שקיצור הטלמורים בחולי הדיכאון הכרוני משקף את דרגת חשיפתו של החולה לגורמי עקא חמצונית ביוכימית המחישים את מות התא ומגבירים את הסיכון להתפתחות מחלות פיזיות כמתואר לעיל.
הזדקנות מוקדמת זו של התאים אינה מתרחשת אצל כל הסובלים מדיכאון, והיא תלויה במשך הזמן שהפרט סובל מדיכאון, ובמיוחד אם הדיכאון אינו מטופל.
אם בעבר מחלות או מצבים כמו דיכאון נקשרו לפעילות המוחית בלבד, הרי ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שלמחלה יש השלכות פיזיות מעבר למוח.
כך למשל ניתן להראות שחולים בדיכאון נוטים לפתח מחלות של הגיל המתקדם כגון סוכרת, מחלות לב, אוסטאופורוזיס, שבץ מוחי ושיטיון מוחי - דמנציה.
להערכת הקשר בין דיכאון לממצאים הפיזיים של ההזדקנות, בחנו החוקרים את הזדקנות המערכת החיסונית ע"י בחינת קיצור הטלומרים (TELOMERES ) בתאי המערכת החיסונית כפי שהופקו מדם הקפי.
הטלומרים הם למעשה יחידות קטנות של קומפלקס חלבון-DNA אשר נמצאות בקצוות הכרומוסומים ופועלות כשעון ביולוגי המווסת חיי התאים.
עפ"י ויקיפדיה לפי תאוריות מסוימות התקצרות של הטלומר מדי הכפלה של התא בתאי גוף עשויה להיות מעורבת בסרטן ובזקנה.
זה נובע מכך שאנזים הטלומראז פועל כ"פתיל השהייה", שבסופו של דבר נגמר אחרי מספר הכפלות של התא. כתוצאה מכך, נגרם אובדן של מידע גנטי חיוני מהכרומוזום. נכון להיום דעה זו שנויה במחלוקת.
כשהטלומרים מתקצרים יותר מדי הם מפסיקים לספק הגנה לכרומוזום. התא מזהה זאת כנזק ל-DNA ונכנס לעצירה במחזור התא. במקרה שבו ה-DNA ניזוק התא נכנס לאפופטוזה (מוות תאי מבוקר). תופעות רבות של הזיקנה קשורות בהתקצרות הטלומרים. האיברים מתפוררים ויותר ויותר מתאיהם מתים או נכנסים לעצירה בגידול התא. אנשים החולים במחלת הפרוגריה (Progeria) נראים זקנים כבר מגיל צעיר; לחולים במחלה יש טלומרים קצרים.
במילים אחרות - קצור הטלומרים מהוה תמרור להופעה מוקדמת של מחלות הקשורות לגיל ולמוות מוקדם, ולחלופין יכולים הטלומרים להוות ציון לחיים ארוכים.
החוקרים במחקר על הדיכאון השוו אורך הטלומרים ב - 18 אנשים עם דיפרסיה שלא היו מטופלים בעת הבדיקה, לטלומרים של 17 אנשים בריאים.
באופן כללי לא נצפה הבדל בין הטלומרים של שתי הקבוצות, אך באנשים עם דיכאון כרוני בלתי מטופל של תשע שנים או יותר, נמצא קיצור משמעותי של אורך הטלומרים.
שיעור התקצרות הטלומרים באנשים אילו היה שווה ערך לשבע שנים של הליכי הזדקנות מואצים של תאי הגוף.
זאת ועוד קיצור הטלומרים היה קשור בשיעור דלקות גבוה יותר וסטרס חמצוני ניכר בחולים, שני מצבים הקשוריים אף הם להזדקנות מוקדמת ומואצת של תאים.
החוקרים סבורים שקיצור הטלמורים בחולי הדיכאון הכרוני משקף את דרגת חשיפתו של החולה לגורמי עקא חמצונית ביוכימית המחישים את מות התא ומגבירים את הסיכון להתפתחות מחלות פיזיות כמתואר לעיל.
