פורומים חדשים
כלים שימושיים
מדדי סיכון לאשפוז עקב טראומה:
אחד מתוך 3 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבית חולים עקב פציעה במהלך חייו.
אחד מתוך 29 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבי"ח במהלך חייו עקב פציעה קשה.
אחד מתוך 11 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבי"ח במהלך חייו עקב פציעה בתאונת דרכים.
שיעור האשפוזים לשנה עקב טראומה בישראל, הוא 4.7 ל-1,000 נפש.
החל מגיל 65, ככל שעולה הגיל, עולה באופן משמעותי שיעור האשפוזים עקב טראומה, בעיקר עקב נפילות. לדוגמא: שיעור של 5.7 ל-1,000 בגיל 69 -65 לעומת שיעור של 19.3 ל-1,000 בגיל 84-80.
הסיכוי של אדם ממין זכר בגיל 19-10 להתאשפז בישראל עקב פציעה גבוה פי 4 מזה של אדם ממין נקבה בגילים הללו. בגיל 24-20 הסיכוי בקרב זכרים גבוה יותר פי 3.
לצעירים בגיל 29-15 סיכוי גבוה יחסית להיות מאושפזים בבי"ח עקב היפגעות בתאונת דרכים ופציעה מאלימות.
לקשישים, במיוחד בגיל 84-80, שיעור אשפוזים גבוה יחסית עקב תאונות דרכים, מחציתם כהולכי רגל.
מגמות לאורך 10 שנים: 2009- 2000
לאורך השנים 2009-2000 קיימת מגמה מובהקת סטטיסטית של עליה באחוז הפצועים באופן קשה ואנוש, מסך כל הפצועים המאושפזים במרכזי הטראומה בישראל. העליה בולטת במיוחד בקרב נפגעי אלימות ונפילות.
ב-10 השנים האחרונות בולטת מגמת ירידה מובהקת של כ-% 30 בתמותה של פצועים קשה ואנוש במרכזי העל לטראומה בישראל. מגמת הירידה בתמותה ניכרת גם בקרב כלל הפצועים.
החל משנת 2005 חלה עליה מובהקת באחוז הפצועים מנשק חם מקרב נפגעי אלימות. פציעות אלה, הן החמורות ביותר מבחינת אחוז הפצועים קשה ואנוש לעומת יתר מנגנוני האלימות, תוך עליה חדה בשנת 2009. אחוז הפצועים קשה ואנוש מקרב נפגעי הדקירות עלה כמעט פי 2 בעשור האחרון.
לא נצפו שינויים משמעותיים לאורך השנים באחוז הפצועים מתאונות דרכים, מסך כל הפצועים שאושפזו במרכזי הטראומה. יחד עם זאת, בולטת מגמת עליה באחוז רוכבי אופנוע ורוכבי אופניים מכלל נפגעי תאונות הדרכים שאושפזו.
לאורך 10 השנים נצפית מגמה ברורה ומובהקת סטטיסטית של ירידה של כ-% 40 בתמותה באשפוז של פצועי תאונות דרכים במרכזי העל לטראומה.
בשנים 2009-2006 נצפית ירידה באחוז נפגעי הראש מקרב כלל הפצועים שאושפזו.
בשנים האחרונות נצפתה עליה מסוימת באחוז הפצועים ששהו בטיפול נמרץ.
בשנת 2003 נרשמה ירידה באורך האשפוז הממוצע של הפצועים במרכזי העל לטראומה, ומאז לא ניכר שינוי עקבי. במרכזים האזוריים לטראומה אורך האשפוז הממוצע יציב לאורך השנים.
אחוז הפצועים שנותחו במרכזי העל לטראומה, דומה בשנת 2009 לזה שהיה בשנת 2000 (כ-% 44). במרכזים האזוריים לטראומה, אחוז המנותחים עלה בשנים האחרונות.
בעקבות החלת שיטת DRG לתשלום לפי זמן ניתוח בניתוחי צוואר הירך, החל משנת 2005 חל שיפור משמעותי במשך זמן ההמתנה לניתוח שבר צוואר הירך: מכ-% 45 בלבד שנותחו תוך שתי היממות הראשונות בשנים 2004-2000, לכ-% 63 בשנים 2009-2005 - שיפור של כ-% 40. התמותה ירדה בהתאם.
נסיבות הפציעה ומאפיינים דמוגרפיים - 2009
ילדים עד גיל 14 מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב הפצועים - כ-% 27 מכלל הפצועים שברישום (בדומה לחלקם באוכלוסיה).
מבוגרים מעל גיל 75 מהווים כ-% 17 מהפצועים, בעוד שחלקם באוכלוסיה עומד על % 5 בלבד.
כשליש מכלל הפצועים נפגעו בבית ואחוז דומה נפגעו בכביש או ברחוב.
מחצית מהפציעות נגרמו עקב נפילות, כרבע כתוצאה ממעורבות בתאונת דרכים, כ-% 6 עקב אלימות וכ-% 4 כוויות.
נפגעי תאונות הדרכים מהווים כ-% 40 מקרב הפצועים קשה ואנוש.
רוב הפציעות הדורשות אשפוז שמתרחשות בבית, נגרמות עקב נפילות (כ-% 77), וכ-% 7 מכוויות.
מעל למחצית מהפצועים המבוגרים בגיל 65+ נפגעו בבית.
מאפייני פציעה ואשפוז- 2009
כ-% 9 מכלל הפצועים הוגדרו כפצועים באופן קשה ואנוש (% 15 במרכזי העל לטראומה) עם אחוז תמותה של כ-% 10.
כ-% 6 מהפצועים שהו ביחידה לטיפול נמרץ. אורך השהייה הממוצע עמד על 6.7 ימים.
אורך השהייה האשפוז הממוצע באשפוז בביה"ח עקב טראומה עמד על 5.1 ימים (6.4 במרכזי העל).
אחוז התמותה באשפוז בקרב כלל הפצועים הינו % 1.2 (% 2 במרכזי העל לטראומה, עקב אחוז גבוה יותר של פצועים באופן קשה ואנוש וטיפול ברוב פצועי הראש הקשים).
ככל שעולה הגיל, עולה אחוז התמותה, ללא קשר ישיר לחומרת הפציעה.
פגיעות בגפיים הן הנפוצות ביותר ונרשמו בקרב למעלה ממחצית מהפצועים. כרבע מהפצועים היו עם פגיעת ראש כלשהי (לכ-% 8 פגיעה מוחית קשה), % 10 עם פציעה בחזה וכ-% 8-% 6 עם פגיעת בטן, פגיעה באגן או פגיעה בעמוד/חוט שדרה.
מחצית מהפצועים באופן קשה ואנוש נפגעו ביותר מאזור גוף אחד לעומת כ-% 19 מכלל הפצועים.
כ-% 38 מהפצועים נותחו/עברו פרוצדורה כלשהי בחדר ניתוח, רובם (%82) של שלד ושרירים.
4% מהפצועים עברו ניתוח/פרוצדורת ראש כלשהם. בקרב פצועים קשה ואנוש, ניתוח/פרוצדורת ראש שכיחה פי 10 מאשר בכלל הפצועים.
נפגעי אלימות – 2009
כ-% 6 מכלל הפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 (1,917 איש) נפצעו עקב אלימות וכ-% 15 מתוכם הוגדרו כפצועים באופן קשה או אנוש.
מנגנון הפציעה השכיח ביותר באלימות, הינו דקירה (כ-% 34) ולאחר מכן קטטה (כ-% 32). כ-% 12 נפצעו מנשק חם וכ-% 17 בעקבות תקיפה עם חפץ כלשהו.
כמעט כל הנפגעים עקב אירועי אלימות הם זכרים (כ-% 89). הרוב הינם נערים וצעירים בקבוצת הגיל 35-15. אחוז העולים ממדינות חבר העמים, אתיופיה, פליטים ועובדים זרים גבוה פי 2 ויותר מאשר ביתר הנסיבות.
ערבים מהווים אחוז גבוה יחסית בקרב הפצועים מאלימות בגיל 35-15 (כ-% 42). בקרב ערבים בולט אחוז גבוה יחסית של נפגעים מנשק חם.
אזור הדרום מאופיין באחוז גבוה יותר של נפגעי אלימות מקרב כלל הפצועים, בהשוואה ליתר אזורי הארץ. באזור זה בולט אחוז גבוה יותר באופן משמעותי של קורבנות אלימות שנפגעו ע"י דקירות ונשק חם.
למעלה משליש טופלו בחדר טראומה עם הגיעם לביה"ח, לעומת % 12 בקרב יתר הפצועים.
קרוב לשליש מנפגעי האלימות נותחו. מתוכם, כ-% 28 נותחו באזור הבטן וכ-% 20 נותחו באזור החזה (לעומת כ-% 3-% 2 ביתר הטראומה, שנותחו באזורי גוף אלו).
נפגעי תאונות דרכים - 2009
כרבע מהפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 ( 8,035 איש) נפגעו בתאונות דרכים.
פצועי תאונות דרכים נבדלים מיתר הפצועים (למעט נפגעי טרור/לוחמה) באחוז גבוה יחסית של נפגעים באופן קשה ואנוש (כ-% 15 לעומת כ-% 8 ביתר) ובניצול גבוה של משאבי ביה"ח (חדר טראומה, טיפול נמרץ ושהייה ארוכה באשפוז).
אחוז הזכרים בקרב נפגעי תאונות דרכים גבוה יותר פי 2 מאחוז הנקבות, וכמו כן קיים אחוז גבוה יחסית של צעירים בגיל 29-15 וכן גילאי 44-30.
כ-% 42 נפצעו בעת נהיגה או נסיעה ברכב, כ-% 23 נפגעו כהולכי רגל, כ-% 13 היו רוכבי אופנוע וכ-% 16 נפצעו בזמן רכיבה על אופניים.
כ-% 42 מהנהגים שנפגעו בתאונות דרכים ויותר ממחצית מרוכבי האופנוע, הם צעירים עד גיל 29.
הולכי רגל נפגעים באופן החמור ביותר, עם תמותה גבוהה יחסית באשפוז ואחוז גבוה של מועברים לשיקום לאחר סיום הטיפול בביה"ח.
לכשליש היתה פגיעה ביותר מאזור גוף אחד לעומת כ-% 14 בקרב יתר הפצועים.
כ-% 28 עברו פרוצדורה כלשהי בחדר ניתוח, לרוב (% 79) של שלד ושרירים. בהשוואה ליתר הפצועים, בפצועי תאונות דרכים בוצעו יותר פרוצדורות ראש וכן ניתוחים באזור החזה והבטן.
נפגעי טרור ולוחמה - 2009-10/2000
רישום הטראומה כולל 3,786 פצועים שאושפזו בשל היפגעות באירועי טרור ולוחמה, מאז תחילת האינתיפדה (10/2000) ועד סוף שנת 2009.
שנת 2002 היתה שנת ה"שיא" מבחינת היקף פצועי טרור ולוחמה שאושפזו בבתיה"ח: 915 פצועים, שהיוו 4.5% מכלל הפצועים בשנה זו ברישום הטראומה. שנת 2006, בה אירעה מלחמת לבנון השניה, הסתמנה כשנת "שיא" נוספת עם 800 פצועים (% 3.2 מכלל הרישום בשנה זו, בהשוואה ל-% 0.7 ב-2009).
כ- % 57 נפצעו כתוצאה מהתפוצצות ו-% 33 מירי. אחוז הפצועים קשה ואנוש ואחוז התמותה גבוה יותר בקרב נפגעי ירי לעומת נפגעי התפוצצות.
אחוז הפצועים באופן קשה ואנוש מקרב נפגעי טרור/לוחמה, גבוה יותר באופן משמעותי (פי 2.5), בהשוואה ליתר הפצועים ואחוז התמותה באשפוז גבוה יותר פי 3.
בקרב נפגעי טרור/לוחמה בולט ניצול גבוה של משאבי בית החולים: חדר טראומה, טיפול נמרץ, חדר ניתוח ושהייה ארוכה באשפוז, פי 3-2 יותר מאשר ביתר הפצועים.
במלחמת לבנון השניה ובמבצע "עופרת יצוקה" נמצאו הבדלים משמעותיים בפגיעות של אזרחים מול חיילים: חיילים נפגעו באחוזים נמוכים יותר באזור הראש, החזה, הבטן והאגן, ככל הנראה, בזכות אמצעי המיגון שהיו בשימושם.
כמעט כל הפצועים קשה ואנוש באירועי טרור/לוחמה הגיעו לבי"ח ברכב חירום כלשהו. מעל למחצית מהם פונו במסוק.
נפגעי כוויות - 2009
כ-% 4 מהפצועים שברישום הטראומה (1,180 איש), אושפזו בביה"ח כתוצאה מכוויות.
כוויה מרותחין הינה הסיבה הנפוצה ביותר לאשפוז עקב כוויה (כ-% 60). % 22 מהכוויות נגרמו מאש/להבה, כ-% 10 נגרמו מחומר כימי וכ-% 8 נוספים נכוו מחפץ חם.
מעל % 40 מכלל הפצועים מכוויות הם ילדים בגיל 4-0, שרובם המכריע נכוו מרותחין.
בקרב ערבים שאושפזו עקב כוויות, אחוז הילדים בגיל 4-0 גבוה יותר (כ-% 49), בהשוואה לכ
אחד מתוך 3 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבית חולים עקב פציעה במהלך חייו.
אחד מתוך 29 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבי"ח במהלך חייו עקב פציעה קשה.
אחד מתוך 11 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבי"ח במהלך חייו עקב פציעה בתאונת דרכים.
שיעור האשפוזים לשנה עקב טראומה בישראל, הוא 4.7 ל-1,000 נפש.
החל מגיל 65, ככל שעולה הגיל, עולה באופן משמעותי שיעור האשפוזים עקב טראומה, בעיקר עקב נפילות. לדוגמא: שיעור של 5.7 ל-1,000 בגיל 69 -65 לעומת שיעור של 19.3 ל-1,000 בגיל 84-80.
הסיכוי של אדם ממין זכר בגיל 19-10 להתאשפז בישראל עקב פציעה גבוה פי 4 מזה של אדם ממין נקבה בגילים הללו. בגיל 24-20 הסיכוי בקרב זכרים גבוה יותר פי 3.
לצעירים בגיל 29-15 סיכוי גבוה יחסית להיות מאושפזים בבי"ח עקב היפגעות בתאונת דרכים ופציעה מאלימות.
לקשישים, במיוחד בגיל 84-80, שיעור אשפוזים גבוה יחסית עקב תאונות דרכים, מחציתם כהולכי רגל.
מגמות לאורך 10 שנים: 2009- 2000
לאורך השנים 2009-2000 קיימת מגמה מובהקת סטטיסטית של עליה באחוז הפצועים באופן קשה ואנוש, מסך כל הפצועים המאושפזים במרכזי הטראומה בישראל. העליה בולטת במיוחד בקרב נפגעי אלימות ונפילות.
ב-10 השנים האחרונות בולטת מגמת ירידה מובהקת של כ-% 30 בתמותה של פצועים קשה ואנוש במרכזי העל לטראומה בישראל. מגמת הירידה בתמותה ניכרת גם בקרב כלל הפצועים.
החל משנת 2005 חלה עליה מובהקת באחוז הפצועים מנשק חם מקרב נפגעי אלימות. פציעות אלה, הן החמורות ביותר מבחינת אחוז הפצועים קשה ואנוש לעומת יתר מנגנוני האלימות, תוך עליה חדה בשנת 2009. אחוז הפצועים קשה ואנוש מקרב נפגעי הדקירות עלה כמעט פי 2 בעשור האחרון.
לא נצפו שינויים משמעותיים לאורך השנים באחוז הפצועים מתאונות דרכים, מסך כל הפצועים שאושפזו במרכזי הטראומה. יחד עם זאת, בולטת מגמת עליה באחוז רוכבי אופנוע ורוכבי אופניים מכלל נפגעי תאונות הדרכים שאושפזו.
לאורך 10 השנים נצפית מגמה ברורה ומובהקת סטטיסטית של ירידה של כ-% 40 בתמותה באשפוז של פצועי תאונות דרכים במרכזי העל לטראומה.
בשנים 2009-2006 נצפית ירידה באחוז נפגעי הראש מקרב כלל הפצועים שאושפזו.
בשנים האחרונות נצפתה עליה מסוימת באחוז הפצועים ששהו בטיפול נמרץ.
בשנת 2003 נרשמה ירידה באורך האשפוז הממוצע של הפצועים במרכזי העל לטראומה, ומאז לא ניכר שינוי עקבי. במרכזים האזוריים לטראומה אורך האשפוז הממוצע יציב לאורך השנים.
אחוז הפצועים שנותחו במרכזי העל לטראומה, דומה בשנת 2009 לזה שהיה בשנת 2000 (כ-% 44). במרכזים האזוריים לטראומה, אחוז המנותחים עלה בשנים האחרונות.
בעקבות החלת שיטת DRG לתשלום לפי זמן ניתוח בניתוחי צוואר הירך, החל משנת 2005 חל שיפור משמעותי במשך זמן ההמתנה לניתוח שבר צוואר הירך: מכ-% 45 בלבד שנותחו תוך שתי היממות הראשונות בשנים 2004-2000, לכ-% 63 בשנים 2009-2005 - שיפור של כ-% 40. התמותה ירדה בהתאם.
נסיבות הפציעה ומאפיינים דמוגרפיים - 2009
ילדים עד גיל 14 מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב הפצועים - כ-% 27 מכלל הפצועים שברישום (בדומה לחלקם באוכלוסיה).
מבוגרים מעל גיל 75 מהווים כ-% 17 מהפצועים, בעוד שחלקם באוכלוסיה עומד על % 5 בלבד.
כשליש מכלל הפצועים נפגעו בבית ואחוז דומה נפגעו בכביש או ברחוב.
מחצית מהפציעות נגרמו עקב נפילות, כרבע כתוצאה ממעורבות בתאונת דרכים, כ-% 6 עקב אלימות וכ-% 4 כוויות.
נפגעי תאונות הדרכים מהווים כ-% 40 מקרב הפצועים קשה ואנוש.
רוב הפציעות הדורשות אשפוז שמתרחשות בבית, נגרמות עקב נפילות (כ-% 77), וכ-% 7 מכוויות.
מעל למחצית מהפצועים המבוגרים בגיל 65+ נפגעו בבית.
מאפייני פציעה ואשפוז- 2009
כ-% 9 מכלל הפצועים הוגדרו כפצועים באופן קשה ואנוש (% 15 במרכזי העל לטראומה) עם אחוז תמותה של כ-% 10.
כ-% 6 מהפצועים שהו ביחידה לטיפול נמרץ. אורך השהייה הממוצע עמד על 6.7 ימים.
אורך השהייה האשפוז הממוצע באשפוז בביה"ח עקב טראומה עמד על 5.1 ימים (6.4 במרכזי העל).
אחוז התמותה באשפוז בקרב כלל הפצועים הינו % 1.2 (% 2 במרכזי העל לטראומה, עקב אחוז גבוה יותר של פצועים באופן קשה ואנוש וטיפול ברוב פצועי הראש הקשים).
ככל שעולה הגיל, עולה אחוז התמותה, ללא קשר ישיר לחומרת הפציעה.
פגיעות בגפיים הן הנפוצות ביותר ונרשמו בקרב למעלה ממחצית מהפצועים. כרבע מהפצועים היו עם פגיעת ראש כלשהי (לכ-% 8 פגיעה מוחית קשה), % 10 עם פציעה בחזה וכ-% 8-% 6 עם פגיעת בטן, פגיעה באגן או פגיעה בעמוד/חוט שדרה.
מחצית מהפצועים באופן קשה ואנוש נפגעו ביותר מאזור גוף אחד לעומת כ-% 19 מכלל הפצועים.
כ-% 38 מהפצועים נותחו/עברו פרוצדורה כלשהי בחדר ניתוח, רובם (%82) של שלד ושרירים.
4% מהפצועים עברו ניתוח/פרוצדורת ראש כלשהם. בקרב פצועים קשה ואנוש, ניתוח/פרוצדורת ראש שכיחה פי 10 מאשר בכלל הפצועים.
נפגעי אלימות – 2009
כ-% 6 מכלל הפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 (1,917 איש) נפצעו עקב אלימות וכ-% 15 מתוכם הוגדרו כפצועים באופן קשה או אנוש.
מנגנון הפציעה השכיח ביותר באלימות, הינו דקירה (כ-% 34) ולאחר מכן קטטה (כ-% 32). כ-% 12 נפצעו מנשק חם וכ-% 17 בעקבות תקיפה עם חפץ כלשהו.
כמעט כל הנפגעים עקב אירועי אלימות הם זכרים (כ-% 89). הרוב הינם נערים וצעירים בקבוצת הגיל 35-15. אחוז העולים ממדינות חבר העמים, אתיופיה, פליטים ועובדים זרים גבוה פי 2 ויותר מאשר ביתר הנסיבות.
ערבים מהווים אחוז גבוה יחסית בקרב הפצועים מאלימות בגיל 35-15 (כ-% 42). בקרב ערבים בולט אחוז גבוה יחסית של נפגעים מנשק חם.
אזור הדרום מאופיין באחוז גבוה יותר של נפגעי אלימות מקרב כלל הפצועים, בהשוואה ליתר אזורי הארץ. באזור זה בולט אחוז גבוה יותר באופן משמעותי של קורבנות אלימות שנפגעו ע"י דקירות ונשק חם.
למעלה משליש טופלו בחדר טראומה עם הגיעם לביה"ח, לעומת % 12 בקרב יתר הפצועים.
קרוב לשליש מנפגעי האלימות נותחו. מתוכם, כ-% 28 נותחו באזור הבטן וכ-% 20 נותחו באזור החזה (לעומת כ-% 3-% 2 ביתר הטראומה, שנותחו באזורי גוף אלו).
נפגעי תאונות דרכים - 2009
כרבע מהפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 ( 8,035 איש) נפגעו בתאונות דרכים.
פצועי תאונות דרכים נבדלים מיתר הפצועים (למעט נפגעי טרור/לוחמה) באחוז גבוה יחסית של נפגעים באופן קשה ואנוש (כ-% 15 לעומת כ-% 8 ביתר) ובניצול גבוה של משאבי ביה"ח (חדר טראומה, טיפול נמרץ ושהייה ארוכה באשפוז).
אחוז הזכרים בקרב נפגעי תאונות דרכים גבוה יותר פי 2 מאחוז הנקבות, וכמו כן קיים אחוז גבוה יחסית של צעירים בגיל 29-15 וכן גילאי 44-30.
כ-% 42 נפצעו בעת נהיגה או נסיעה ברכב, כ-% 23 נפגעו כהולכי רגל, כ-% 13 היו רוכבי אופנוע וכ-% 16 נפצעו בזמן רכיבה על אופניים.
כ-% 42 מהנהגים שנפגעו בתאונות דרכים ויותר ממחצית מרוכבי האופנוע, הם צעירים עד גיל 29.
הולכי רגל נפגעים באופן החמור ביותר, עם תמותה גבוהה יחסית באשפוז ואחוז גבוה של מועברים לשיקום לאחר סיום הטיפול בביה"ח.
לכשליש היתה פגיעה ביותר מאזור גוף אחד לעומת כ-% 14 בקרב יתר הפצועים.
כ-% 28 עברו פרוצדורה כלשהי בחדר ניתוח, לרוב (% 79) של שלד ושרירים. בהשוואה ליתר הפצועים, בפצועי תאונות דרכים בוצעו יותר פרוצדורות ראש וכן ניתוחים באזור החזה והבטן.
נפגעי טרור ולוחמה - 2009-10/2000
רישום הטראומה כולל 3,786 פצועים שאושפזו בשל היפגעות באירועי טרור ולוחמה, מאז תחילת האינתיפדה (10/2000) ועד סוף שנת 2009.
שנת 2002 היתה שנת ה"שיא" מבחינת היקף פצועי טרור ולוחמה שאושפזו בבתיה"ח: 915 פצועים, שהיוו 4.5% מכלל הפצועים בשנה זו ברישום הטראומה. שנת 2006, בה אירעה מלחמת לבנון השניה, הסתמנה כשנת "שיא" נוספת עם 800 פצועים (% 3.2 מכלל הרישום בשנה זו, בהשוואה ל-% 0.7 ב-2009).
כ- % 57 נפצעו כתוצאה מהתפוצצות ו-% 33 מירי. אחוז הפצועים קשה ואנוש ואחוז התמותה גבוה יותר בקרב נפגעי ירי לעומת נפגעי התפוצצות.
אחוז הפצועים באופן קשה ואנוש מקרב נפגעי טרור/לוחמה, גבוה יותר באופן משמעותי (פי 2.5), בהשוואה ליתר הפצועים ואחוז התמותה באשפוז גבוה יותר פי 3.
בקרב נפגעי טרור/לוחמה בולט ניצול גבוה של משאבי בית החולים: חדר טראומה, טיפול נמרץ, חדר ניתוח ושהייה ארוכה באשפוז, פי 3-2 יותר מאשר ביתר הפצועים.
במלחמת לבנון השניה ובמבצע "עופרת יצוקה" נמצאו הבדלים משמעותיים בפגיעות של אזרחים מול חיילים: חיילים נפגעו באחוזים נמוכים יותר באזור הראש, החזה, הבטן והאגן, ככל הנראה, בזכות אמצעי המיגון שהיו בשימושם.
כמעט כל הפצועים קשה ואנוש באירועי טרור/לוחמה הגיעו לבי"ח ברכב חירום כלשהו. מעל למחצית מהם פונו במסוק.
נפגעי כוויות - 2009
כ-% 4 מהפצועים שברישום הטראומה (1,180 איש), אושפזו בביה"ח כתוצאה מכוויות.
כוויה מרותחין הינה הסיבה הנפוצה ביותר לאשפוז עקב כוויה (כ-% 60). % 22 מהכוויות נגרמו מאש/להבה, כ-% 10 נגרמו מחומר כימי וכ-% 8 נוספים נכוו מחפץ חם.
מעל % 40 מכלל הפצועים מכוויות הם ילדים בגיל 4-0, שרובם המכריע נכוו מרותחין.
בקרב ערבים שאושפזו עקב כוויות, אחוז הילדים בגיל 4-0 גבוה יותר (כ-% 49), בהשוואה לכ
