פורומים חדשים
כלים שימושיים
מחקר המתפרסם בבטאון למילדות וגניקולגיה Obstetrics & Gynecology מצא ששיעור העליה במשקל בהריון הראשון, כרוך בהתפתחות סוכרת הריונית בהריונות הבאים.
בהשואה לנשים שאינדקס מסת הגוף שלהן (BMI ) לא השתנה או שירד ביחידה אחת, הרי שנשים שהעלו יותר מיחידה אחת של BMI בין ההריונות, נמצאות בסיכוי גבוה יותר ללקות בסוכרת הריונית.
לחלופין, נשים שירדו ממשקלן בין ההריונות הן בעלות סיכון מופחת לפתח סוכרת הריונית, אם כי נתון זה אמור לגבי נשים שמלכתחילה היו בעלות משקל עודף או השמנה.
המסקנה מנתונים אילו שיש לעודד שמירת משקל תקין לאחר הריון ומניעת העלאה במשקל בין ההריונות על מנת לצמצם הסיכון לסוכרת הריונית.
הנתונים המתפרסמים מבוססים על עיבוד רטרוספקטיבי של תיקים רפואיים של 22351 נשים בנות 15 - 45 שנים שילדו פעמיים, לידת ילד יחיד בכל לידה, בין השנים 1996 ל - 2006 בשרותי הבריאות של קייזר פרמננטה בצפון קליפורניה.
כל הנשים עברו במהלך הריונן בדיקת סריקה של העמסת 50 גרם גלוקוז לשעה.
כאשר הערכים שנתקבלו היו מעל 140 מ"ג% בוצעה העמסה של 100 גרם לשלוש שעות.
סוכרת הריונית הוגדרה כאשר שניים מהפרמטרים הבאים של העמסת 100 גרם גלוקוז נצפו:
* רמת גלוקוז בצום של 95 מ"ג% ומעלה.
* רמת גלוקוז של 180 מ"ג% או יותר לאחר שעה.
* רמה של 155 מ"ג% לאחר שעתיים
* רמה של 140 מ"ג% או יותר לאחר שלוש שעות.
4.6% מהנשים היו בעלות סוכרת הריונית בהריון הראשון, 5.2% בהריון השני ו - 1.8% בשני ההריונות.
המצאות סוכרת הריונית בהריון הראשון גורמת לסיכון מתואם לגיל של 38.19% בפעם השניה.
עלית המשקל בין ההריון הראשון לשני - ללא תלות במשקל בגמר ההריון הראשון - המחושבת על פי תוספת BMI, נמצאה כבעלת השפעה מכרעת בסיכון להופעת סוכרת הריונית בהריון השני.
כל יחידה של עליה (או ירידה ) של BMI שוות ערך לשינוי של כ - 2.9 ק"ג.
* עליה של 1 - 1.9 יחידות BMI מעלה את הסיכון לסוכרת ב - 71%.
* עליה של 2 - 2.9 יחידות - עליה פי 2.46 בסיכון
* עליה של 3 יחידות BMI או יותר - עליה של פי 3.4 בסיכון לסוכרת הריונית.
בנשים בעלות משקל עודף - ירידה במשקל צמצמה את הסיכון בהן לסוכרת הריונית בהריון השני:
* ירידה של שתי יחידות או יותר צמצמה הסיכון ב - 38%.
*ירידה של שתי יחידות BMI או יותר מפחיתה מהסיכון בכדי 74%.
לציין שבכל הריון, במחצית השניה יש עליה בתנגודת לאינסולין אשר מרבית הנשים מצליחות להתגבר על כך בהעלאת הפרשת האינסולין מהלבלב.
יש נשים שהמאמץ המוגבר של הלבלב להתגבר על התנגודת לאינסולין מביא לכדי תשישות של תאי ביתא מפרישי האינסולין, ולהתפתחות סוכרת הריונית.
כנראה שלעליה במשקל בין ההריונות יש את תרומתה בהגברת התנגודת לאינסולין כך שאשה מתחילה את הריונה בצורך גבוה יותר של פעילות הלבלב, מה שעלול להביא לתשישות מהירה יותר של התאים והגברת הסיכון לסוכרת ההריונית.
בהשואה לנשים שאינדקס מסת הגוף שלהן (BMI ) לא השתנה או שירד ביחידה אחת, הרי שנשים שהעלו יותר מיחידה אחת של BMI בין ההריונות, נמצאות בסיכוי גבוה יותר ללקות בסוכרת הריונית.
לחלופין, נשים שירדו ממשקלן בין ההריונות הן בעלות סיכון מופחת לפתח סוכרת הריונית, אם כי נתון זה אמור לגבי נשים שמלכתחילה היו בעלות משקל עודף או השמנה.
המסקנה מנתונים אילו שיש לעודד שמירת משקל תקין לאחר הריון ומניעת העלאה במשקל בין ההריונות על מנת לצמצם הסיכון לסוכרת הריונית.
הנתונים המתפרסמים מבוססים על עיבוד רטרוספקטיבי של תיקים רפואיים של 22351 נשים בנות 15 - 45 שנים שילדו פעמיים, לידת ילד יחיד בכל לידה, בין השנים 1996 ל - 2006 בשרותי הבריאות של קייזר פרמננטה בצפון קליפורניה.
כל הנשים עברו במהלך הריונן בדיקת סריקה של העמסת 50 גרם גלוקוז לשעה.
כאשר הערכים שנתקבלו היו מעל 140 מ"ג% בוצעה העמסה של 100 גרם לשלוש שעות.
סוכרת הריונית הוגדרה כאשר שניים מהפרמטרים הבאים של העמסת 100 גרם גלוקוז נצפו:
* רמת גלוקוז בצום של 95 מ"ג% ומעלה.
* רמת גלוקוז של 180 מ"ג% או יותר לאחר שעה.
* רמה של 155 מ"ג% לאחר שעתיים
* רמה של 140 מ"ג% או יותר לאחר שלוש שעות.
4.6% מהנשים היו בעלות סוכרת הריונית בהריון הראשון, 5.2% בהריון השני ו - 1.8% בשני ההריונות.
המצאות סוכרת הריונית בהריון הראשון גורמת לסיכון מתואם לגיל של 38.19% בפעם השניה.
עלית המשקל בין ההריון הראשון לשני - ללא תלות במשקל בגמר ההריון הראשון - המחושבת על פי תוספת BMI, נמצאה כבעלת השפעה מכרעת בסיכון להופעת סוכרת הריונית בהריון השני.
כל יחידה של עליה (או ירידה ) של BMI שוות ערך לשינוי של כ - 2.9 ק"ג.
* עליה של 1 - 1.9 יחידות BMI מעלה את הסיכון לסוכרת ב - 71%.
* עליה של 2 - 2.9 יחידות - עליה פי 2.46 בסיכון
* עליה של 3 יחידות BMI או יותר - עליה של פי 3.4 בסיכון לסוכרת הריונית.
בנשים בעלות משקל עודף - ירידה במשקל צמצמה את הסיכון בהן לסוכרת הריונית בהריון השני:
* ירידה של שתי יחידות או יותר צמצמה הסיכון ב - 38%.
*ירידה של שתי יחידות BMI או יותר מפחיתה מהסיכון בכדי 74%.
לציין שבכל הריון, במחצית השניה יש עליה בתנגודת לאינסולין אשר מרבית הנשים מצליחות להתגבר על כך בהעלאת הפרשת האינסולין מהלבלב.
יש נשים שהמאמץ המוגבר של הלבלב להתגבר על התנגודת לאינסולין מביא לכדי תשישות של תאי ביתא מפרישי האינסולין, ולהתפתחות סוכרת הריונית.
כנראה שלעליה במשקל בין ההריונות יש את תרומתה בהגברת התנגודת לאינסולין כך שאשה מתחילה את הריונה בצורך גבוה יותר של פעילות הלבלב, מה שעלול להביא לתשישות מהירה יותר של התאים והגברת הסיכון לסוכרת ההריונית.
