פורומים חדשים
כלים שימושיים
מחקר שבוצע ביפן, ותוצאותיו מובאות בשבועון הרפואה - LANCET, מצביעות על כך ששילוב הערכת רמת סוכר הדם בצום עם הערכת ההמוגלובין המסוכרר - HBA1C מהוה אמת מידה טובה יותר לסיכון התפתחות סוכרת מאשר הערכת כל אחד מהמשתנים לבד.
הסיכון להתפתחות סוכרת פי 6 גבוה יותר כאשר כל אחד ואחד מהמשתנים הללו אינו תקין.
שילוב שני המשתנים מעלה את הסיכון של התפתחות סוכרת פי 32
לפיכך סבורים מחברי המחקר שהשילוב יכול להצביע ביעילות גבוהה יותר מי יהפוך ממצב טרום סוכרתי למצב סוכרתי, מה עוד שהסתמכות על אחד משני משתנים אילו בלבד הביא להערכות מוטעות מרובות.
מסקנות המחקר הן תוצאת הערכת המישתנים בקרב 4670 גברים ו - 1572 נשים בגל שבין 24 ל - 82 שנה.
לאיש מהמשתתפים לא היתה סוכרת בתחילת המחקר, שנעשה בין השנים 1997 ל - 2003.
משך המעקב הממוצע היה 4.7 שנים.
בפרק זמן זה 412 פרטים (7%) אובחנו כטרום דיאבטיים על סמך הערכת HBA1C.
מאפיני האנשים עם רמות ההמוגלובין המסוכרר הגבוה היו נשים, מבוגרות, אינדקס מסת גוף ולחץ דם שאינם גבוהים, רמות נמוכות של טריגליצרידים, חמוצת שתן, המוגלובין טוב, כולסטרול ולחלופין ספירת דם לבנה גבוהה בהבדל מאילו עם רמות סוכר גבוהות בצום.
בדיקת ההמוגלובין המסוכרר החמיצה 61% מסך 2092 האנשים שאובחנו כטרום דיאבטיים על סמך צרוף שתי הבדיקות.
החפיפה בין שתי הבדיקות היתה נמוכה:
מחצית מהחולים שאובחנו כטרום דיאבטיים ע"ס HBA1C היו בעלי רמות סוכר לקויות בעוד ש - 24% מאילו שאובחנו כטרום דיאבטיים ע"ס סוכר לקוי בצום היו גם עם רמות הוגלובין מסוכרר גבוה.
במהלך המעקב 338 אנשים פתחו סוכרת:
* 32% מתוכם היו עם רמת סוכר לקויה בצום כגורם אבחון בודד
* 9% אובחנו ע"ס HBA1C בלבד
* 46% ע"ס צרוף שתי הבדיקות.
לא נמצא הבדל בהסתברות להפוך מטרום סוכרתי לסוכרתי בהתבסס על כל אחת מהבדיקות בנפרד - 7% מול 9% לגבי רמות המוגלובין מסוכרר או סוכר בצום בהתאמה.
הסיכון להתפתחות סוכרת לכל אחת מהבדיקות היה 6 ו - 6.16 בהתאמה בהשואה לאנשים עם רמות סוכר תקינות.
סיכון זה גדל ל- 31.9 כאשר נעשתה הערכה על פי שתי הבדיקות.
חשיבות המחקר עם כל מגבלותיו היא בהצביעו על כך שניתן לקבל התויה טובה יותר לגבי טיפול מניעתי באנשים המועדים לפתח סוכרת.
הסיכון להתפתחות סוכרת פי 6 גבוה יותר כאשר כל אחד ואחד מהמשתנים הללו אינו תקין.
שילוב שני המשתנים מעלה את הסיכון של התפתחות סוכרת פי 32
לפיכך סבורים מחברי המחקר שהשילוב יכול להצביע ביעילות גבוהה יותר מי יהפוך ממצב טרום סוכרתי למצב סוכרתי, מה עוד שהסתמכות על אחד משני משתנים אילו בלבד הביא להערכות מוטעות מרובות.
מסקנות המחקר הן תוצאת הערכת המישתנים בקרב 4670 גברים ו - 1572 נשים בגל שבין 24 ל - 82 שנה.
לאיש מהמשתתפים לא היתה סוכרת בתחילת המחקר, שנעשה בין השנים 1997 ל - 2003.
משך המעקב הממוצע היה 4.7 שנים.
בפרק זמן זה 412 פרטים (7%) אובחנו כטרום דיאבטיים על סמך הערכת HBA1C.
מאפיני האנשים עם רמות ההמוגלובין המסוכרר הגבוה היו נשים, מבוגרות, אינדקס מסת גוף ולחץ דם שאינם גבוהים, רמות נמוכות של טריגליצרידים, חמוצת שתן, המוגלובין טוב, כולסטרול ולחלופין ספירת דם לבנה גבוהה בהבדל מאילו עם רמות סוכר גבוהות בצום.
בדיקת ההמוגלובין המסוכרר החמיצה 61% מסך 2092 האנשים שאובחנו כטרום דיאבטיים על סמך צרוף שתי הבדיקות.
החפיפה בין שתי הבדיקות היתה נמוכה:
מחצית מהחולים שאובחנו כטרום דיאבטיים ע"ס HBA1C היו בעלי רמות סוכר לקויות בעוד ש - 24% מאילו שאובחנו כטרום דיאבטיים ע"ס סוכר לקוי בצום היו גם עם רמות הוגלובין מסוכרר גבוה.
במהלך המעקב 338 אנשים פתחו סוכרת:
* 32% מתוכם היו עם רמת סוכר לקויה בצום כגורם אבחון בודד
* 9% אובחנו ע"ס HBA1C בלבד
* 46% ע"ס צרוף שתי הבדיקות.
לא נמצא הבדל בהסתברות להפוך מטרום סוכרתי לסוכרתי בהתבסס על כל אחת מהבדיקות בנפרד - 7% מול 9% לגבי רמות המוגלובין מסוכרר או סוכר בצום בהתאמה.
הסיכון להתפתחות סוכרת לכל אחת מהבדיקות היה 6 ו - 6.16 בהתאמה בהשואה לאנשים עם רמות סוכר תקינות.
סיכון זה גדל ל- 31.9 כאשר נעשתה הערכה על פי שתי הבדיקות.
חשיבות המחקר עם כל מגבלותיו היא בהצביעו על כך שניתן לקבל התויה טובה יותר לגבי טיפול מניעתי באנשים המועדים לפתח סוכרת.
