פורומים חדשים
כלים שימושיים
שבחי היין - האדום בעיקר - תוארו לא אחת במסגרת ההתיחסות ל"סינדרום הצרפתי" שקשר הפחתה בסיכון למחלות לב בצרפת לשתית יין.
גליון חודש אוגוסט של הבטאון לטיפול במחלות נוירופסיכיאטריות, מביא ניתוח של 143 מאמרים רפואיים שניסו לקשר בין שתיה מתונה של אלכוהול להבטים שונים של התובנה.
החוקרים מצאו שני סוגי מחקרים:
1. שבעים וארבעה מאמרים שהתיחסו להבדל סיכון שנמצא בין שותי משקאות אלכוליים לאילו שאינם שותים.
2. אילו שלא התיחסו לשיעור הסיכון אך חלקו את השינויים בתובנה לטובים יותר בקרב השותים, ללא הבדל בין הקבוצות או גרועים יותר בקרב שותי היין.
החקרים מתיחסים גם לשתי תקופות בניתוח השפעות השתיה:
התקופה הראשונה של 1977 - 1997
התקופה השניה משנת 1998 ועד עתה.
התקופה הראשונה הוגדרה כתקופת ההערכה הנוירופסיכולוגית של השתיה ובעיקר בקרב השותים בגיל 18 - 50 שנה.
אם מחקרים ראשונים באותה תקופה הציעו לכאורה על נזקי תובנה עקב השתיה, הרי שמחקרים מאוחרים יותר לא אששו זאת.
נהפוך הוא. לא נמצאו הבדלים בין שותי אלכוהול לאילו שאינם שותים.
בפרק הזמן השני של המחקרים, הושם דגש רב יותר על ההערכה המנטלית וההבדלים בין שותי משקאות חריפים למתנזרים מהם בקרב בני 55 שנה ומעלה.
מחקרים אילו הראו ששתיה מתונה של אלכוהול עשויה להפחית מהסיכון לשיטיון - דמנציה - או שנעדרה סיכון התובנה והמנטליות.
שקלול כלל המשתנים בשלב שני של המחקר הראה שיש ירידה בסיכון לדמנציה בשיעור של 27% בקרב שותי המשקאות החריפים, בשואה לאילו שאינם שותים ואשר שימשו כבקרה.
האפקט המטיב להאטת הסיכון לדמנציה הוכחה כלפי כל סוגי השיטיון ( דמנציה כללית/בלתי ספציפית, אלצהיימר, או דמנציה על רקע הפרעה בכלי דם)
שתיה קלה עד מתונה הביאה לאפקט דומה, כאשר שתיה "כבדה" לא העלתה את היתרון שבשתיה או הפחתה נוספת בסיכון.
המחקר הראה השפעה טובה יותר לשתית יין על פני בירה או משקאות אלכוליים אחרים, אך הנתונים היו קטנים מדי כדי להצביע על טיב היין הרצוי בודאות, מה עוד שחלק מהמחקרים לא התיחס ספציפית לסוג האלכוהול.
טיב המשקה האלכוהולי הרצוי - נשאר בשלב זה ללא תשובה חד משמעית.
מאידך גיסא על פי מחקרים (מצומצמים גם כן במספרם) נוכחות אפוליפופרוטאין E אפסילון מבטלת את יתרונות השתיה.
יתרונות השתיה נצפו בגברים ונשים גם יחד, למרות הרגלי השתיה השונים בין המינים.
מכל האמור ניתן לסכם שאין בשתית אלכוהול כדי לפגוע בתובנה בגיל הצעיר, אך יש בה כדי להפחית מהסיכון לשיטיון בגיל הבוגר.
גליון חודש אוגוסט של הבטאון לטיפול במחלות נוירופסיכיאטריות, מביא ניתוח של 143 מאמרים רפואיים שניסו לקשר בין שתיה מתונה של אלכוהול להבטים שונים של התובנה.
החוקרים מצאו שני סוגי מחקרים:
1. שבעים וארבעה מאמרים שהתיחסו להבדל סיכון שנמצא בין שותי משקאות אלכוליים לאילו שאינם שותים.
2. אילו שלא התיחסו לשיעור הסיכון אך חלקו את השינויים בתובנה לטובים יותר בקרב השותים, ללא הבדל בין הקבוצות או גרועים יותר בקרב שותי היין.
החקרים מתיחסים גם לשתי תקופות בניתוח השפעות השתיה:
התקופה הראשונה של 1977 - 1997
התקופה השניה משנת 1998 ועד עתה.
התקופה הראשונה הוגדרה כתקופת ההערכה הנוירופסיכולוגית של השתיה ובעיקר בקרב השותים בגיל 18 - 50 שנה.
אם מחקרים ראשונים באותה תקופה הציעו לכאורה על נזקי תובנה עקב השתיה, הרי שמחקרים מאוחרים יותר לא אששו זאת.
נהפוך הוא. לא נמצאו הבדלים בין שותי אלכוהול לאילו שאינם שותים.
בפרק הזמן השני של המחקרים, הושם דגש רב יותר על ההערכה המנטלית וההבדלים בין שותי משקאות חריפים למתנזרים מהם בקרב בני 55 שנה ומעלה.
מחקרים אילו הראו ששתיה מתונה של אלכוהול עשויה להפחית מהסיכון לשיטיון - דמנציה - או שנעדרה סיכון התובנה והמנטליות.
שקלול כלל המשתנים בשלב שני של המחקר הראה שיש ירידה בסיכון לדמנציה בשיעור של 27% בקרב שותי המשקאות החריפים, בשואה לאילו שאינם שותים ואשר שימשו כבקרה.
האפקט המטיב להאטת הסיכון לדמנציה הוכחה כלפי כל סוגי השיטיון ( דמנציה כללית/בלתי ספציפית, אלצהיימר, או דמנציה על רקע הפרעה בכלי דם)
שתיה קלה עד מתונה הביאה לאפקט דומה, כאשר שתיה "כבדה" לא העלתה את היתרון שבשתיה או הפחתה נוספת בסיכון.
המחקר הראה השפעה טובה יותר לשתית יין על פני בירה או משקאות אלכוליים אחרים, אך הנתונים היו קטנים מדי כדי להצביע על טיב היין הרצוי בודאות, מה עוד שחלק מהמחקרים לא התיחס ספציפית לסוג האלכוהול.
טיב המשקה האלכוהולי הרצוי - נשאר בשלב זה ללא תשובה חד משמעית.
מאידך גיסא על פי מחקרים (מצומצמים גם כן במספרם) נוכחות אפוליפופרוטאין E אפסילון מבטלת את יתרונות השתיה.
יתרונות השתיה נצפו בגברים ונשים גם יחד, למרות הרגלי השתיה השונים בין המינים.
מכל האמור ניתן לסכם שאין בשתית אלכוהול כדי לפגוע בתובנה בגיל הצעיר, אך יש בה כדי להפחית מהסיכון לשיטיון בגיל הבוגר.
