פורומים חדשים
כלים שימושיים
אין עוררין על כך שזכות יסוד של אדם היא (לא) לעבוד, או לחלופין, לסיים קשרי העבודה עם מעבידו.
זכות יסוד זו שמורה (גם) לכל מתמחה באשר הוא, ללא כל צורך בהתנצלות והצטדקות.
עם זאת, נוכח גל ההתפטרות הצפוי השבוע של מאות מתמחים, אני עומד נבוך ותמה.
תמה ונבוך האם נכון להתפטר, תוך הריסת תשתיות רפואה שהוקמו בעמל רב, וסיכון אמיתי של חיי אדם, וכל זאת בגין "נזיד עדשים"?
נבוך ממך אדוני ראש הממשלה על כי נכון אתה לקבל בלשכתך סלבים למינהם, ולא להיפנות ולו לשעה קלה לטפל במצוקת הרופאים?
לכאורה, משנחתם הסכם השכר עם הרופאים, הרי כמו כל הסכם במדינה מתוקנת, יש לכבדו.
למען האמת, איני מבין את ההגיון שבחתימת הסכם שכר לעשר שנים, כאשר אין אף מגזר במשק שחתום על הסכם לפרק זמן מעין זה.
לפני כאחת עשרה שנה בעת משבר הרופאים הקודם הוקמה ועדת בוררות לנושא שכר הרופאים שישבה על המדוכה שנים רבות.
ההנחה של ההסתדרות הרפואית בבסיס הקמת ועדת הבוררות היתה לוותר על זכות השביתה בתמורה למנגנון בוררות, במסגרתו יחליטו בוררים ניטראליים, אוטונומיים ואובייקטיביים מה יהיו תוספות השכר אשר יינתנו לרופאים.
אנשי ההסתדרות הרפואית סברו ששווה לוותר על זכות השביתה, בתמורה למנגנון בוררות, שכן שביתה מתאפיינת במאבק כוחני, אשר הינו מוגבל אצל הרופאים בשל מגבלות אתיות, מוסריות ואף חוקיות.
שביתות הרופאים קודמות, הבהירו כי האוצר אינו מתרשם מהפעלת כוח השביתה, נהפוך הוא, הוא מגיב להפעלת כוח כאמור בהפעלת כוח נגדי חזק עוד יותר וזאת ללא התחשבות בצרכי המערכת והנזק שנגרם לציבור החולים.
ההסתדרות הרפואית סברה, אז, כי העברת נושא שכר הרופאים לידיים אובייקטיביות וניטראליות, משוחררות מלחצים, תשפר את מצב הרופאים ותשיג באמצעותה הישגים טובים יותר מאשר בשביתה.
בחינת פסק הבוררות הוכיחה את צדקת הדרך הזו, עת ללא כל שביתה נתקבלו תוספות שכר משמעותיות ביותר
הסכם הבוררות נחתם לתקופה של 10 שנים והוא הסתיים ביום 13/7/2010.
המסקנה העקרית מתוצאות הבוררות היא שבראש וראשונה נשמרה האתיקה ואיש לא גרם לשבירת כלים.
מול עובדה זו והתארכות השביתה שוב בלטה העובדה המעציבה שהאוצר מוכן לשפוך את התינוק עם המיים - להרוס את הרפואה ורק לא להעלות את השכר.
מצד שני, יש בהחלט לראות בהתפטרות המתמחים שבירת נורמות אתיות.
יאמרו הציניקנים שעם אתיקה קשה לקנות בסופרמרקט או לשלם מיסים, וזה בהחלט נכון, אך השאלה האם כלו כל הקיצין?
כאשר פורסמו מסקנותיה של ועדת הבוררות, קמה זעקה שהרופאים עושקים את המדינה, קופות החולים תקרוסנה ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר.
טרם מימוש תוצאות הבוררות, הרופאים המשיכו לעבוד משך שנים בתנאים גרועים הרבה יותר מאילו ש"הושגו" בהסכם הנוכחי, מבלי שיצאו בהצהרות מתלהמות על שכרם למול שכר עוזרות הבית, ועם מימוש ההסכם, איש מהרופאים לא חגג על השגיות שכר יוצאת דופן.
לחלופין קופות החולים המשיכו להיות מאוזנות כפי שהיו קודם לכן.
האם היה טוב יותר שתערך שוב בוררות לעשר שנים?
האם נכון היה להמשיך לעבוד בתנאים הנוכחים עד שתסתיים הבוררות - עוד עשר שנים, ואז לראות שמה שהושג דומה למה שנחתם?
לית מאן דפליג שעבודת מתמחים, קשה ותובענית עד כדי טובעניות.
אם זאת, יש לא מעט מגזרים אחרים ברפואה שעובדים לא פחות קשה, אך אין להם - תאורטית - יכולת או רצון לשבור את הכלים.
גיבוי הרופאים המומחים להתפטרות המתמחים מזכיר את אמירתו של המלך ינאי אלכסנדר שאמר לאשתו בשעת פטירתו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". (מסכת סוטה דף כב עמוד ב).
אם הנושא בוער בעצמות המומחים - למה שלא יתפטרו?
מדוע שולחים את המתמחים כאיל לניגוח חומת אטימות הממשלה ?
התשובה ברורה - קל למלא יחסית מקומו של מומחה או לסרב לקבלו לעבודה לאחר התפטרותו תוך גרימת נזקים כלכליים בלתי מבוטלים למתפטר מאשר לעשות זאת למתמחים.
עם זאת, זכותם של המומחים/מתמחים לדאוג לאינטרסים הלגיטימיים שלהם, ואם הדבר מחייב הקמת גוף רפואי יצוגי שונה מההסתדרות הרפואית, יש לבחון זאת בהבטים החוקתיים הנלוים לכך, מבלי לשים מכשולים "חוקיים " כביכול למניעת התאגדות "עוינת" להסתדרות הרפואית.
אין מגזר במשק שהגיע להשג סוציאלי חברתי - שההשג נלקח ממנו.
דרישת ההסכם החדש מהרופאים המומחים לבצע תורנויות גם במקצועות שלא בוצעו בהן תורנויות בעבר, מהוה מעין שבירת כלים.
כשם שבצה"ל אי אפשר לצפות מאיש קבע בן הארבעים לרוץ על הגבלאות כמו מ"פ בשנות העשרים, כך אין לצפות שיכולת בצוע תורנויות במיומנות הנדרשת לכך תבוצע ע"י רופאים מומחים.
כאשר נושאי המחלוקת המרכזיים ברורים, לא יתכן שמשרדי הממשלה הרלבנטים יסרבו לשמוע לפחות את טיעוני "המורדים" שאולי בכל זאת יש בהם מן הטעם, התבונה וההגיון?!
אחיזה בקרנות המזבח ע"י כל הצדדים רק תביא להקרבת הרפואה למולך.
בהנחה שביסוד השביתה (כך אני רוצה להאמין) לא נמצא הרצון לקדם שרותי רפואה פרטיים במוסדות הציבור, ולהביא לכליה של הרפואה הציבורית המפוארת, ניתן עם מעט רצון טוב משני הצדדים להביא לפיתרון מוסכם, אשר ישמור על העקרונות הטובים שהושגו, וימתן את עוקציו של ההסכם:
נראה לי שהמתווה - ויתכן ואני מתפרץ לדלת פתוחה והדברים כבר הועלו בצורה זו או אחרת - המוצע יכול להוות בסיס לפתרון:
* ההטבות שנתנו לרופאים בפריפריה ולאילו שיעברו לפריפריה כמו גם ההטבות למקצועות במצוקה - ישארו בעינן.
* הדרישה לקיום תורנויות מומחים באותם מקצועות שלא מבוצעים, כיום תומר להמלצה לביצוע לפי צרכי המחלקה וכראות עיני מנהל המחלקה.
* הסכם המסגרת לעשר שנים - ישונה/יבוטל בהסכמת כל הצדדים, כאשר סך התוספות שאושרו לעשר שנים תנתנה בהסכם שיעמוד על שלוש שנים לכל היותר.
* במהלך שלוש שנות ההסכם לא תהינה השבתות של המערכת הרפואית
* תוספות השכר שהוסכם עליהן תנתנה במנות קצובות אחידות כאשר כל תוספת שלא חולקה תהיה צמודה למדד יוקר המחיה, אשר עליתו המצטברת מיום חתימת החוזה מעבר לחמישה אחוזים תחייב העלאה בהתאם ולא כפי שצוין בהסכם הנוכחי.
* תוגדל מידית כמות המתקבלים להתמחות על מנת לצמצם את מספר תורנויות המתמחים.
* יש מקום לשקול משך ההתמחות, כאשר יש בכל התמחות ענפי משנה שאינם תורמים לבסיס ידע המומחיות תרומה ממשית, אך גורמים להתארכות ההתמחות והמשך ריבוי תורנויות.
זה זמנך אדוני ראש הממשלה המכהן גם כשר הבריאות להתעשת ולהסכים כביכול להתיקרות הסכם השכר ואולי אפילו לפריצת מסגרות וירטואליות כאלו או אחרות.
התפטרות המתמחים - חס וחלילה, תחשב לך לדראון עולם אדוני ראש הממשלה כמו גם על ממשלתך, שכן אין מדובר אך ורק בתופעה רגעית, אלא בתופעה מתפשטת כלל עולמית של מחסור ברופאים.
תוך עשר שנים - עם תום החוזה הדרקוני החדש, בארצות הברית בלבד יהא מחסור אדיר של רופאים בכל מגזרי הרפואה, והיא תהפוך אבן שואבת לרופאי כל העולם תוך העמדת התקציבים הנדרשים לפתות רופאים לבוא ולעבוד.
הקמת בית הספר לרפואה בצפת לא תפתור מצוקה עתידית זו, אלא רק היכולת האישית של כל רופא ורופאה הפועלים בארץ, לחיות בתחושת כבוד וסיפוק מקצועי.
מרכיב מרכזי בתחושת הכבוד היא ההשתכרות המכבדת את בעליה ומוקירה את שנות ההשקעה המרובות ברכישת המיומנויות לתועלת הציבור.
למניעת קריסת המערכת, למען הבטחה של המשך רפואה טובה לילדי ונכדי, על מנת לאפשר קיום של חיים מקצועיים בכבוד לרופאים בכל גיל, למניעת בריחת רופאים בעתיד הקרוב לארצות סיר הבשר, ולהמשך תחושת הגאווה והסיפוק על כל מה שהושג ברפואה הציבורית בארץ, אני מפציר בחברי המתמחים והמומחים לשוב לשולחן הדיונים מחד גיסא, ולך אדוני ראש הממשלה ושר הבריאות אני קורא, אנא ממך - הפערים בין הרופאים לאוצר אינם כה גדולים אם בוחנים את כלל ההשלכות העתידיות מאידך גיסא.
בערבו של יום כיפור - אדוני ראש הממשלה, לפני שיפול עלינו "יום כיפורים" רפואי דוגמת זה של 1973 הרשה לי לצטט קטעים מתוך הפיוט ונתנה תוקף:
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם
וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין
כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה <
זכות יסוד זו שמורה (גם) לכל מתמחה באשר הוא, ללא כל צורך בהתנצלות והצטדקות.
עם זאת, נוכח גל ההתפטרות הצפוי השבוע של מאות מתמחים, אני עומד נבוך ותמה.
תמה ונבוך האם נכון להתפטר, תוך הריסת תשתיות רפואה שהוקמו בעמל רב, וסיכון אמיתי של חיי אדם, וכל זאת בגין "נזיד עדשים"?
נבוך ממך אדוני ראש הממשלה על כי נכון אתה לקבל בלשכתך סלבים למינהם, ולא להיפנות ולו לשעה קלה לטפל במצוקת הרופאים?
לכאורה, משנחתם הסכם השכר עם הרופאים, הרי כמו כל הסכם במדינה מתוקנת, יש לכבדו.
למען האמת, איני מבין את ההגיון שבחתימת הסכם שכר לעשר שנים, כאשר אין אף מגזר במשק שחתום על הסכם לפרק זמן מעין זה.
לפני כאחת עשרה שנה בעת משבר הרופאים הקודם הוקמה ועדת בוררות לנושא שכר הרופאים שישבה על המדוכה שנים רבות.
ההנחה של ההסתדרות הרפואית בבסיס הקמת ועדת הבוררות היתה לוותר על זכות השביתה בתמורה למנגנון בוררות, במסגרתו יחליטו בוררים ניטראליים, אוטונומיים ואובייקטיביים מה יהיו תוספות השכר אשר יינתנו לרופאים.
אנשי ההסתדרות הרפואית סברו ששווה לוותר על זכות השביתה, בתמורה למנגנון בוררות, שכן שביתה מתאפיינת במאבק כוחני, אשר הינו מוגבל אצל הרופאים בשל מגבלות אתיות, מוסריות ואף חוקיות.
שביתות הרופאים קודמות, הבהירו כי האוצר אינו מתרשם מהפעלת כוח השביתה, נהפוך הוא, הוא מגיב להפעלת כוח כאמור בהפעלת כוח נגדי חזק עוד יותר וזאת ללא התחשבות בצרכי המערכת והנזק שנגרם לציבור החולים.
ההסתדרות הרפואית סברה, אז, כי העברת נושא שכר הרופאים לידיים אובייקטיביות וניטראליות, משוחררות מלחצים, תשפר את מצב הרופאים ותשיג באמצעותה הישגים טובים יותר מאשר בשביתה.
בחינת פסק הבוררות הוכיחה את צדקת הדרך הזו, עת ללא כל שביתה נתקבלו תוספות שכר משמעותיות ביותר
הסכם הבוררות נחתם לתקופה של 10 שנים והוא הסתיים ביום 13/7/2010.
המסקנה העקרית מתוצאות הבוררות היא שבראש וראשונה נשמרה האתיקה ואיש לא גרם לשבירת כלים.
מול עובדה זו והתארכות השביתה שוב בלטה העובדה המעציבה שהאוצר מוכן לשפוך את התינוק עם המיים - להרוס את הרפואה ורק לא להעלות את השכר.
מצד שני, יש בהחלט לראות בהתפטרות המתמחים שבירת נורמות אתיות.
יאמרו הציניקנים שעם אתיקה קשה לקנות בסופרמרקט או לשלם מיסים, וזה בהחלט נכון, אך השאלה האם כלו כל הקיצין?
כאשר פורסמו מסקנותיה של ועדת הבוררות, קמה זעקה שהרופאים עושקים את המדינה, קופות החולים תקרוסנה ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר.
טרם מימוש תוצאות הבוררות, הרופאים המשיכו לעבוד משך שנים בתנאים גרועים הרבה יותר מאילו ש"הושגו" בהסכם הנוכחי, מבלי שיצאו בהצהרות מתלהמות על שכרם למול שכר עוזרות הבית, ועם מימוש ההסכם, איש מהרופאים לא חגג על השגיות שכר יוצאת דופן.
לחלופין קופות החולים המשיכו להיות מאוזנות כפי שהיו קודם לכן.
האם היה טוב יותר שתערך שוב בוררות לעשר שנים?
האם נכון היה להמשיך לעבוד בתנאים הנוכחים עד שתסתיים הבוררות - עוד עשר שנים, ואז לראות שמה שהושג דומה למה שנחתם?
לית מאן דפליג שעבודת מתמחים, קשה ותובענית עד כדי טובעניות.
אם זאת, יש לא מעט מגזרים אחרים ברפואה שעובדים לא פחות קשה, אך אין להם - תאורטית - יכולת או רצון לשבור את הכלים.
גיבוי הרופאים המומחים להתפטרות המתמחים מזכיר את אמירתו של המלך ינאי אלכסנדר שאמר לאשתו בשעת פטירתו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". (מסכת סוטה דף כב עמוד ב).
אם הנושא בוער בעצמות המומחים - למה שלא יתפטרו?
מדוע שולחים את המתמחים כאיל לניגוח חומת אטימות הממשלה ?
התשובה ברורה - קל למלא יחסית מקומו של מומחה או לסרב לקבלו לעבודה לאחר התפטרותו תוך גרימת נזקים כלכליים בלתי מבוטלים למתפטר מאשר לעשות זאת למתמחים.
עם זאת, זכותם של המומחים/מתמחים לדאוג לאינטרסים הלגיטימיים שלהם, ואם הדבר מחייב הקמת גוף רפואי יצוגי שונה מההסתדרות הרפואית, יש לבחון זאת בהבטים החוקתיים הנלוים לכך, מבלי לשים מכשולים "חוקיים " כביכול למניעת התאגדות "עוינת" להסתדרות הרפואית.
אין מגזר במשק שהגיע להשג סוציאלי חברתי - שההשג נלקח ממנו.
דרישת ההסכם החדש מהרופאים המומחים לבצע תורנויות גם במקצועות שלא בוצעו בהן תורנויות בעבר, מהוה מעין שבירת כלים.
כשם שבצה"ל אי אפשר לצפות מאיש קבע בן הארבעים לרוץ על הגבלאות כמו מ"פ בשנות העשרים, כך אין לצפות שיכולת בצוע תורנויות במיומנות הנדרשת לכך תבוצע ע"י רופאים מומחים.
כאשר נושאי המחלוקת המרכזיים ברורים, לא יתכן שמשרדי הממשלה הרלבנטים יסרבו לשמוע לפחות את טיעוני "המורדים" שאולי בכל זאת יש בהם מן הטעם, התבונה וההגיון?!
אחיזה בקרנות המזבח ע"י כל הצדדים רק תביא להקרבת הרפואה למולך.
בהנחה שביסוד השביתה (כך אני רוצה להאמין) לא נמצא הרצון לקדם שרותי רפואה פרטיים במוסדות הציבור, ולהביא לכליה של הרפואה הציבורית המפוארת, ניתן עם מעט רצון טוב משני הצדדים להביא לפיתרון מוסכם, אשר ישמור על העקרונות הטובים שהושגו, וימתן את עוקציו של ההסכם:
נראה לי שהמתווה - ויתכן ואני מתפרץ לדלת פתוחה והדברים כבר הועלו בצורה זו או אחרת - המוצע יכול להוות בסיס לפתרון:
* ההטבות שנתנו לרופאים בפריפריה ולאילו שיעברו לפריפריה כמו גם ההטבות למקצועות במצוקה - ישארו בעינן.
* הדרישה לקיום תורנויות מומחים באותם מקצועות שלא מבוצעים, כיום תומר להמלצה לביצוע לפי צרכי המחלקה וכראות עיני מנהל המחלקה.
* הסכם המסגרת לעשר שנים - ישונה/יבוטל בהסכמת כל הצדדים, כאשר סך התוספות שאושרו לעשר שנים תנתנה בהסכם שיעמוד על שלוש שנים לכל היותר.
* במהלך שלוש שנות ההסכם לא תהינה השבתות של המערכת הרפואית
* תוספות השכר שהוסכם עליהן תנתנה במנות קצובות אחידות כאשר כל תוספת שלא חולקה תהיה צמודה למדד יוקר המחיה, אשר עליתו המצטברת מיום חתימת החוזה מעבר לחמישה אחוזים תחייב העלאה בהתאם ולא כפי שצוין בהסכם הנוכחי.
* תוגדל מידית כמות המתקבלים להתמחות על מנת לצמצם את מספר תורנויות המתמחים.
* יש מקום לשקול משך ההתמחות, כאשר יש בכל התמחות ענפי משנה שאינם תורמים לבסיס ידע המומחיות תרומה ממשית, אך גורמים להתארכות ההתמחות והמשך ריבוי תורנויות.
זה זמנך אדוני ראש הממשלה המכהן גם כשר הבריאות להתעשת ולהסכים כביכול להתיקרות הסכם השכר ואולי אפילו לפריצת מסגרות וירטואליות כאלו או אחרות.
התפטרות המתמחים - חס וחלילה, תחשב לך לדראון עולם אדוני ראש הממשלה כמו גם על ממשלתך, שכן אין מדובר אך ורק בתופעה רגעית, אלא בתופעה מתפשטת כלל עולמית של מחסור ברופאים.
תוך עשר שנים - עם תום החוזה הדרקוני החדש, בארצות הברית בלבד יהא מחסור אדיר של רופאים בכל מגזרי הרפואה, והיא תהפוך אבן שואבת לרופאי כל העולם תוך העמדת התקציבים הנדרשים לפתות רופאים לבוא ולעבוד.
הקמת בית הספר לרפואה בצפת לא תפתור מצוקה עתידית זו, אלא רק היכולת האישית של כל רופא ורופאה הפועלים בארץ, לחיות בתחושת כבוד וסיפוק מקצועי.
מרכיב מרכזי בתחושת הכבוד היא ההשתכרות המכבדת את בעליה ומוקירה את שנות ההשקעה המרובות ברכישת המיומנויות לתועלת הציבור.
למניעת קריסת המערכת, למען הבטחה של המשך רפואה טובה לילדי ונכדי, על מנת לאפשר קיום של חיים מקצועיים בכבוד לרופאים בכל גיל, למניעת בריחת רופאים בעתיד הקרוב לארצות סיר הבשר, ולהמשך תחושת הגאווה והסיפוק על כל מה שהושג ברפואה הציבורית בארץ, אני מפציר בחברי המתמחים והמומחים לשוב לשולחן הדיונים מחד גיסא, ולך אדוני ראש הממשלה ושר הבריאות אני קורא, אנא ממך - הפערים בין הרופאים לאוצר אינם כה גדולים אם בוחנים את כלל ההשלכות העתידיות מאידך גיסא.
בערבו של יום כיפור - אדוני ראש הממשלה, לפני שיפול עלינו "יום כיפורים" רפואי דוגמת זה של 1973 הרשה לי לצטט קטעים מתוך הפיוט ונתנה תוקף:
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם
וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין
כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה <
