פורומים חדשים
כלים שימושיים
לפי אומדנים שונים, בארה"ב בלבד, יש למעלה מ - 32 אלף הריונות בשנה לאחר מעשי אונס.
השאלה העולה מדי פעם היא האם ההריון הוא תוצאתי לאונס ? או נבע מיחסי מין בהסכמה שלא היו קשורים למעשה האונס כלל ועיקר?!
האפשרויות לוודא זהות האב במצבים אילו כרוכה בביצוע שיטות פולשניות כמו דיקור מי שפיר או בדיקת הסיסים הכוריאליים.
בדיקות אילו מבוצעות בין השבוע ה - 10 ל - 15 להריון ונושאות בחובן סיכון להפלה (סיכון - כאשר התינוק אינו פרי האונס).
ביצוע הבדיקות הנידונות בשבוע ה -10 עד ה - 15 הוא מאוחר יחסית.
לפי הנתונים הקיימים, מרבית ההריונות הבלתי רצויים מגיעים לכלל הפסקה לפני השבוע ה - 10 להריון, כלומר , חלק ניכר מהריונות שלאחר מעשי אונס מסתיימים לפני שבכלל בוצעה בדיקה לאימות אבהות, ללא ודאות לצידוק שבהפסקת ההריון.
בדיקה בלתי פולשנית בשבוע השמיני להריון יכולה להתגבר על מכשולים אילו.
מדובר בבדיקת דם פשוטה, לאשה בהריון, היכולה לזהות בדיוק רב, על פי פרסום ב - New England Journal of Medicine, את זהותו של אבי העובר, וכל זאת במהלך השליש הראשון להריון.
השיטה הנידונה דוגמת מדם האם את הדנ"א העוברי.
מבוצעת השוואה המרכיב הזכרי בדנ"א זה לבין החומר הגנטי המתקבל מדגימות גברים שמי מהם אמור להיות אבי העובר.
בבחינת השיטה המעבדתית בשלושים נשים, היא נמצאה אמינה ומדויקת לחלוטין תוך סינון הדנ"א של האב האמיתי.
הבדיקה בוצעה בשבוע ה - 8- 14 להריון, והיא מוקדמת יותר מכל הבדיקות הפולשניות האחרות המבוצעות כנ"ל לאותה מטרה:
דיקור מי שפיר או דגימת הסיסים הכוריאליים.
הפרסום האחרון משלים פרסום מוקדם יותר של אותה קבוצה משנת 2007 ב LANCET לפיו ניתן לאתר בדרך דומה האם העובר תקין או מונגולואיד (נשא של טריזומיה 21).
השיטה המוצגת אומנם בראשיתה, אך יתרונה בכך שהצליחה להתגבר על בעיה מהותיות בשיטות שנהגו עד כה, ואשר בהן דנ"א אימהי האפיל בכמותו על ה - הדנ"א העוברי ויוצר מיסוך שמנע הערכת דנ"א עוברי בצורה אמינה.
החוקרים הביאו ליצוב תאי האם בדגימת הדם, ומניעת זליגת הדנ"א האימהי שמנע את הבדיקות עד כה ע"י הכנסת מייצב לקרומי תאי האם.
למותר לציין שלשיטה זו עשוי להיות שימוש נרחב בעקבות הריונות אחרי מעשי אונס, מלבד שאלות אבהות על רקע אחר.
היכולת לקבוע אבהות בשבוע מוקדם ביותר של ההריון עשויה להפחית ממספר הפסקות ההריון, שנעשו מסיבות בלתי נכונות, על רקע של החשש לזהות האב.
השאלה העולה מדי פעם היא האם ההריון הוא תוצאתי לאונס ? או נבע מיחסי מין בהסכמה שלא היו קשורים למעשה האונס כלל ועיקר?!
האפשרויות לוודא זהות האב במצבים אילו כרוכה בביצוע שיטות פולשניות כמו דיקור מי שפיר או בדיקת הסיסים הכוריאליים.
בדיקות אילו מבוצעות בין השבוע ה - 10 ל - 15 להריון ונושאות בחובן סיכון להפלה (סיכון - כאשר התינוק אינו פרי האונס).
ביצוע הבדיקות הנידונות בשבוע ה -10 עד ה - 15 הוא מאוחר יחסית.
לפי הנתונים הקיימים, מרבית ההריונות הבלתי רצויים מגיעים לכלל הפסקה לפני השבוע ה - 10 להריון, כלומר , חלק ניכר מהריונות שלאחר מעשי אונס מסתיימים לפני שבכלל בוצעה בדיקה לאימות אבהות, ללא ודאות לצידוק שבהפסקת ההריון.
בדיקה בלתי פולשנית בשבוע השמיני להריון יכולה להתגבר על מכשולים אילו.
מדובר בבדיקת דם פשוטה, לאשה בהריון, היכולה לזהות בדיוק רב, על פי פרסום ב - New England Journal of Medicine, את זהותו של אבי העובר, וכל זאת במהלך השליש הראשון להריון.
השיטה הנידונה דוגמת מדם האם את הדנ"א העוברי.
מבוצעת השוואה המרכיב הזכרי בדנ"א זה לבין החומר הגנטי המתקבל מדגימות גברים שמי מהם אמור להיות אבי העובר.
בבחינת השיטה המעבדתית בשלושים נשים, היא נמצאה אמינה ומדויקת לחלוטין תוך סינון הדנ"א של האב האמיתי.
הבדיקה בוצעה בשבוע ה - 8- 14 להריון, והיא מוקדמת יותר מכל הבדיקות הפולשניות האחרות המבוצעות כנ"ל לאותה מטרה:
דיקור מי שפיר או דגימת הסיסים הכוריאליים.
הפרסום האחרון משלים פרסום מוקדם יותר של אותה קבוצה משנת 2007 ב LANCET לפיו ניתן לאתר בדרך דומה האם העובר תקין או מונגולואיד (נשא של טריזומיה 21).
השיטה המוצגת אומנם בראשיתה, אך יתרונה בכך שהצליחה להתגבר על בעיה מהותיות בשיטות שנהגו עד כה, ואשר בהן דנ"א אימהי האפיל בכמותו על ה - הדנ"א העוברי ויוצר מיסוך שמנע הערכת דנ"א עוברי בצורה אמינה.
החוקרים הביאו ליצוב תאי האם בדגימת הדם, ומניעת זליגת הדנ"א האימהי שמנע את הבדיקות עד כה ע"י הכנסת מייצב לקרומי תאי האם.
למותר לציין שלשיטה זו עשוי להיות שימוש נרחב בעקבות הריונות אחרי מעשי אונס, מלבד שאלות אבהות על רקע אחר.
היכולת לקבוע אבהות בשבוע מוקדם ביותר של ההריון עשויה להפחית ממספר הפסקות ההריון, שנעשו מסיבות בלתי נכונות, על רקע של החשש לזהות האב.
