פורומים חדשים
כלים שימושיים
דום נשימה חסימתי בשינה כרוך בעליה בסיכון לסרטן ומוות כפי שדווח לאחרונה בשני מחקרים, בכנס האמריקאי השנתי של האגודה למחלות בית החזה.
ממחקר ראשון מאוניברסיטת מינסוטה נמצא השילוב של הפרעות השינה יחד עם הירידה ברווי החמצן עקב הפסקות הנשימה העלו את הסיכון לתמותה מסרטן.
מחקר אחר בנושא דומה שבוצע בולנסיה בספרד מצא שהירידה ברווי החמצן מעלה את שכיחות הסרטן.
ממצאים אילו קבלו תהודה עקב ממצא קודם שלפיו גידולים שהושתלו לעכברים, החיים בסביבה דלת חמצן, שגשגו חזק יותר מגידולים דומים שהושתלו לעכברים שחיו בסביבה עם כמות חמצן רגילה.
הסיכון היחסי לתמותה מסרטן נמצא ביחס ישיר לחומרת הפרעות הנשימה בשינה.
למעשה חלה הכפלת הסיכון בהשואה לבקרה בין דרגות החומרה:
* בצורה הבינונית של דום נשימה נמצא סיכון כפול מאשר בצורה הקלה.
* בצורה הקשה הסיכון היה פי ארבעה מהצורה הקלה של דום נשימה ופי שתיים מהצורה הבינונית שלחומרת דום הנשימה.
סיוע במתן אויר בלחץ חיובי מתמשך במהלך השינה (CPAP) לסובלים מדום נשימה, לא שינה מהסיכון.
סיכון דומה נמצא באנשים הסובלים מירידה מרווי החמצן - היפוקסמיה.
היפוקסמיה מוגדרת במחקר הנוכחי כיחס שבין זמן שינה עם רווי חמצן נמוך מ - 90% לזמן השינה הכולל.
גם לפי נתוני ההיפוקוסיה, נמצא יחס ישיר בין הסיכון לסרטן וחומרתה.
הנתונים נאספו מאוכלוסיה שמנתה 5246 אנשים שפנו למרכזי שינה שונים בספרד לצורכי ההערכה, בין השנים 2000 ל - 2007.
במהלך שנות המעקב נמצאו 302 חולים עם סרטן.
בניגוד למחקר האמריקאי שמצא קשר בין הפרעות השינה לסרטן, כאשר בדקו החוקרים הספרדיים את הממצאים גם על פי נתונים תורמים נוספים לסיכון לסרטן, לא נמצא הבדל בעל מובהקות סטטיסטית בין הקבוצות.
נתוני ההיפוקוסיה לעומת זאת - ירידת רווי החמצן - נשארו בעלי חשיבות סטטיסטית בפערי הסיכון לסרטן בין אילו הסובלים מדום נשימה לבין אילו שאינם חולים.
בשלב זה כל שנותר לציין הוא כדברי השיר:
כנראה יש מה שהוא באויר ( מיעוט החמצן שעלול לעורר את התהליך הסרטני).
ממחקר ראשון מאוניברסיטת מינסוטה נמצא השילוב של הפרעות השינה יחד עם הירידה ברווי החמצן עקב הפסקות הנשימה העלו את הסיכון לתמותה מסרטן.
מחקר אחר בנושא דומה שבוצע בולנסיה בספרד מצא שהירידה ברווי החמצן מעלה את שכיחות הסרטן.
ממצאים אילו קבלו תהודה עקב ממצא קודם שלפיו גידולים שהושתלו לעכברים, החיים בסביבה דלת חמצן, שגשגו חזק יותר מגידולים דומים שהושתלו לעכברים שחיו בסביבה עם כמות חמצן רגילה.
הסיכון היחסי לתמותה מסרטן נמצא ביחס ישיר לחומרת הפרעות הנשימה בשינה.
למעשה חלה הכפלת הסיכון בהשואה לבקרה בין דרגות החומרה:
* בצורה הבינונית של דום נשימה נמצא סיכון כפול מאשר בצורה הקלה.
* בצורה הקשה הסיכון היה פי ארבעה מהצורה הקלה של דום נשימה ופי שתיים מהצורה הבינונית שלחומרת דום הנשימה.
סיוע במתן אויר בלחץ חיובי מתמשך במהלך השינה (CPAP) לסובלים מדום נשימה, לא שינה מהסיכון.
סיכון דומה נמצא באנשים הסובלים מירידה מרווי החמצן - היפוקסמיה.
היפוקסמיה מוגדרת במחקר הנוכחי כיחס שבין זמן שינה עם רווי חמצן נמוך מ - 90% לזמן השינה הכולל.
גם לפי נתוני ההיפוקוסיה, נמצא יחס ישיר בין הסיכון לסרטן וחומרתה.
הנתונים נאספו מאוכלוסיה שמנתה 5246 אנשים שפנו למרכזי שינה שונים בספרד לצורכי ההערכה, בין השנים 2000 ל - 2007.
במהלך שנות המעקב נמצאו 302 חולים עם סרטן.
בניגוד למחקר האמריקאי שמצא קשר בין הפרעות השינה לסרטן, כאשר בדקו החוקרים הספרדיים את הממצאים גם על פי נתונים תורמים נוספים לסיכון לסרטן, לא נמצא הבדל בעל מובהקות סטטיסטית בין הקבוצות.
נתוני ההיפוקוסיה לעומת זאת - ירידת רווי החמצן - נשארו בעלי חשיבות סטטיסטית בפערי הסיכון לסרטן בין אילו הסובלים מדום נשימה לבין אילו שאינם חולים.
בשלב זה כל שנותר לציין הוא כדברי השיר:
כנראה יש מה שהוא באויר ( מיעוט החמצן שעלול לעורר את התהליך הסרטני).
