פורומים חדשים
כלים שימושיים
מחקר, שבוצע באיטליה, מתפרסם בגליון השבוע של ה - JAMA, ומתריע מהשיעור הגבוה של דימום משמעותי מדרכי העיכול בעת טיפול מונע באספירין, יותר מאשר הוערך בעבר.
על פי החוקרים, האספירין מעלה את הסיכון היחסי לדמם ב - 55%, נתון שהינו שווה ערך לתוספת של שני חולים עם דמום מדרכי העיכול לכל 1000 מטופלים.
שיעור הדימום הנידון מקביל, בהערכה גסה, למספר המקרים של ארועים קרדיו-וסקולריים הניתנים למניעה באנשים עם דרגת סיכון של 10% עד 20% לארועים אילו, בטווח סיכון במהלך של עשר שנים.
משתמע מהאמור, שכאשר דרגת הסיכון לארועים קרדיו-וסקולריים עולה על 10% עד 20%, יש יתרון לטיפול באספירין כהליך מניעה, על פני הסיכון לדמם משמעותי.
כאשר הסיכון למחלה קרדיו-וסקולריית לעשר השנים הצפויות אינו עולה על 20% הרי שאין יתרון לטיפול המניעתי הראשוני של האספירין.
יש לציין, שועדת הסכמה לבחינת הטיפול המניעתי באספירין שהוקמה בארה"ב, ממליצה על טיפול מונע באספירין לגברים מגיל 45 עד 79 שנים ונשים מגיל 55 שנים עד 79, כאשר הסיכוי הפוטנציאלי למניעת התקף לב עולה על הסיכון לדמם.
החברה הארופית לקרדיולוגיה, לעומת זאת, אינה ממליצה על טיפול מונע ראשוני באספירין.
במחקר המתפרסם, נבדקו 186425 אנשים המטופלים במינון נמוך של אספירין (פחות מ- 300 מ"ג ליום), למול מספר דומה של פרטים שאינם מטופלים ושמשו כקבוצת בקרה.
חציון משך המעקב אחר המשתתפים היה של 5.7 שנים.
בקבוצת הטיפול שיעור הדימום מדרכי העיכול היה 5.58 מקרים לכל 1000 שנות אדם, ואילו בקבוצת הבקרה השיעור היה 3.6 מקרים לכל 1000 שנות אדם.
שיעור הדימום היה מוגבר בכל המטופלים.
בחולי סוכרת נצפה הגברת הסיכון ב - 36% למול קבוצת הבקרה - ללא סוכרת.
הגדלת הסיכון לדימום בחולי סוכרת היתה בלתי תלויה בנטילת אספירין.
מסקנת המחקר היא שנטילת אספירין יומית מעלה משמעותית את הסיכון לדימום מדרכי העיכול ולדימום מוחי, כאשר חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לדימום ללא קשר לשימוש באספירין.
על פי החוקרים, האספירין מעלה את הסיכון היחסי לדמם ב - 55%, נתון שהינו שווה ערך לתוספת של שני חולים עם דמום מדרכי העיכול לכל 1000 מטופלים.
שיעור הדימום הנידון מקביל, בהערכה גסה, למספר המקרים של ארועים קרדיו-וסקולריים הניתנים למניעה באנשים עם דרגת סיכון של 10% עד 20% לארועים אילו, בטווח סיכון במהלך של עשר שנים.
משתמע מהאמור, שכאשר דרגת הסיכון לארועים קרדיו-וסקולריים עולה על 10% עד 20%, יש יתרון לטיפול באספירין כהליך מניעה, על פני הסיכון לדמם משמעותי.
כאשר הסיכון למחלה קרדיו-וסקולריית לעשר השנים הצפויות אינו עולה על 20% הרי שאין יתרון לטיפול המניעתי הראשוני של האספירין.
יש לציין, שועדת הסכמה לבחינת הטיפול המניעתי באספירין שהוקמה בארה"ב, ממליצה על טיפול מונע באספירין לגברים מגיל 45 עד 79 שנים ונשים מגיל 55 שנים עד 79, כאשר הסיכוי הפוטנציאלי למניעת התקף לב עולה על הסיכון לדמם.
החברה הארופית לקרדיולוגיה, לעומת זאת, אינה ממליצה על טיפול מונע ראשוני באספירין.
במחקר המתפרסם, נבדקו 186425 אנשים המטופלים במינון נמוך של אספירין (פחות מ- 300 מ"ג ליום), למול מספר דומה של פרטים שאינם מטופלים ושמשו כקבוצת בקרה.
חציון משך המעקב אחר המשתתפים היה של 5.7 שנים.
בקבוצת הטיפול שיעור הדימום מדרכי העיכול היה 5.58 מקרים לכל 1000 שנות אדם, ואילו בקבוצת הבקרה השיעור היה 3.6 מקרים לכל 1000 שנות אדם.
שיעור הדימום היה מוגבר בכל המטופלים.
בחולי סוכרת נצפה הגברת הסיכון ב - 36% למול קבוצת הבקרה - ללא סוכרת.
הגדלת הסיכון לדימום בחולי סוכרת היתה בלתי תלויה בנטילת אספירין.
מסקנת המחקר היא שנטילת אספירין יומית מעלה משמעותית את הסיכון לדימום מדרכי העיכול ולדימום מוחי, כאשר חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לדימום ללא קשר לשימוש באספירין.
