פורומים חדשים
כלים שימושיים
הסטטיסטיקה של מכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב מלמדת ששניים עד שלושה ילדים מכל 1000, נולדים חרשים או עם בעיות שמיעה.
חלק ניכר מהפרעות השמיעה אינו מאובחן לפני גיל שנתיים.
עם הכנסת בדיקות הסריקה בילודים לאבחון בעיות שמיעה, יש ירידה משמעותית בגיל האבחון ותחילת הטיפול.
השמיעה היא חלק מרכזי בהתפתחות הילד ושפתו.
הואיל והשפה נרכשת ונבנית בחודשי החיים והשנים הראשונים, הרי שאי זיהוי בעיות שמיעה או איחור באבחון עלולים ליצור בעיות קשות בהתפתחות שפת הילד.
הואיל ואין בדיקות סריקה בכל אתר ואתר, הרי כל חשד של ההורים באשר לשמיעתו של הילד חייב להבדק. ככל שהבעיה והטיפול ניתנים מוקדם יותר, ההתפתחות של השפה טובה יותר.
מה הסיבות לירידה בשמיעה?
* דלקות אוזן תיכונה עלולות לגרום לירידה, זמנית לפחות, בשמיעה עקב הצטברות נוזלים בחלל האוזן התיכונה (עם או בלי זיהום ) ואי יכולת ניקוזם. בד"כ הירידה בשמיעה זמנית, אך עלולה להפוך לקבועה במצבים של דלקת אוזן כרונית
* סיבות גנטיות. מחצית ממקרי החרשות המולדת הם על רקע גנטי. העברת החרשות יכולה להעשות בכל אחת מצורות ההעברה הגנטית המוכרות. תסמונת USHER מועברת בצורה רצסיבית ( הגן הלקוי צריך להמצא בשני ההורים),
Treacher Collins syndrome ו - Crouzon syndrome מועברים בתורשה דומיננטית ( מספיק בגן פגום אצל אחד ההורים שחמישים אחוז מצאצאיו יהיו חולים) ואילו Alport syndrome מועבר בתאחיזה לכרומוזום המין הנקבי. ועודתסמונות רבות אחרות
* חרשות על רקע פגמים בגנים הקשורים לחלבוני השמיעה. מוכרים כיום למעלה מ - 100 גנים הקשורים ביצירת חלבונים המעורבים בתהליך השמיעה. חלבוני
connexin 26 ו - connexin 30 מהוים 50% מסך המקרים שאינם תסמונות כנ"ל ומועברים בצורה רצסיבית.
* חרשות על רקע בעיה אמהית בהריון כגון רעלת הריון, סוכרת, זיהום תוך רחמי כגון CMV, הרפס או אדמת
* חרשות על רקע סבוכים באי התאמת סוגי הדם של האם והעובר כגון RH
* פגים עלולים לסבול מהפרעות שמיעה יותר מתינוקות שנולדו למועד.
* מחלות זיהומיות בינקות כגון דלקת קרום המוח, אנצפליטיס, חצבת, אבעבועות רוח, שפעת
* חבלות ראש
* תרופות כגון אמינו-גליקוזידים
* טראומה אקוסטית
טיפול בבעיות שמיעה
הגישה הטיפולית מותנית בראש וראשונה בסיבה.
*הואיל ובחלק לא מבוטל מהמקרים ההפרעה בשמיעה חולפת מעצמה, מהיותה זמנית כמו במצבים של דלקת אוזן תיכונה, הרי ראשית יש לעקוב אחר הילד ולנטר את התסמינים.
* טיפול אנטיביוטי כמו במצבים של דלקת אוזן תיכונה על פי הקוים המנחים לטיפול במצב זה בתלות גיל ותסמינים נלוים.
* צנרור האוזן התיכונה - הכנסת צינורית לצורך ניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה המפריעים לשמיעה התקינה.
* מכשירי עזר לשמיעה- כיום ניתן להתקין מכשירי שמיעה כבר מגיל חודש.
* שתל קוכלארי - במצבים של נזק לאוזן הפנימית ניתן ליצור "חיקוי" לתפקוד האוזן הפנימית - השתל הקוכלארי. במצב זה המתקן האלקטרוני יוצר תחושה של הקול ע"י העברת הגרוי ישירות לעצב השמיעה הקוכלארי שבאוזן הפנימית. נוצר מעין מעקף לתהליך הולכת הקול באופן רגיל, והעברתו הישירה לעצב השמיעה. התועלת רבה במיוחד במצבים בהם החולה אינו יכול להעזר במכשירי שמיעה.
* שלב מתקדם יותר בהעברת גרוי הקול הוא באמצעות ABI - Auditory brain stem implants. כאן האלקטרודות אינן בקשר עם עצב השמיעה אלא ישירות לשטח פני המוח. ההליך נסיוני ובעקר נבדק בחולי נוירופיברומטוזיס.
חלק ניכר מהפרעות השמיעה אינו מאובחן לפני גיל שנתיים.
עם הכנסת בדיקות הסריקה בילודים לאבחון בעיות שמיעה, יש ירידה משמעותית בגיל האבחון ותחילת הטיפול.
השמיעה היא חלק מרכזי בהתפתחות הילד ושפתו.
הואיל והשפה נרכשת ונבנית בחודשי החיים והשנים הראשונים, הרי שאי זיהוי בעיות שמיעה או איחור באבחון עלולים ליצור בעיות קשות בהתפתחות שפת הילד.
הואיל ואין בדיקות סריקה בכל אתר ואתר, הרי כל חשד של ההורים באשר לשמיעתו של הילד חייב להבדק. ככל שהבעיה והטיפול ניתנים מוקדם יותר, ההתפתחות של השפה טובה יותר.
מה הסיבות לירידה בשמיעה?
* דלקות אוזן תיכונה עלולות לגרום לירידה, זמנית לפחות, בשמיעה עקב הצטברות נוזלים בחלל האוזן התיכונה (עם או בלי זיהום ) ואי יכולת ניקוזם. בד"כ הירידה בשמיעה זמנית, אך עלולה להפוך לקבועה במצבים של דלקת אוזן כרונית
* סיבות גנטיות. מחצית ממקרי החרשות המולדת הם על רקע גנטי. העברת החרשות יכולה להעשות בכל אחת מצורות ההעברה הגנטית המוכרות. תסמונת USHER מועברת בצורה רצסיבית ( הגן הלקוי צריך להמצא בשני ההורים),
Treacher Collins syndrome ו - Crouzon syndrome מועברים בתורשה דומיננטית ( מספיק בגן פגום אצל אחד ההורים שחמישים אחוז מצאצאיו יהיו חולים) ואילו Alport syndrome מועבר בתאחיזה לכרומוזום המין הנקבי. ועודתסמונות רבות אחרות
* חרשות על רקע פגמים בגנים הקשורים לחלבוני השמיעה. מוכרים כיום למעלה מ - 100 גנים הקשורים ביצירת חלבונים המעורבים בתהליך השמיעה. חלבוני
connexin 26 ו - connexin 30 מהוים 50% מסך המקרים שאינם תסמונות כנ"ל ומועברים בצורה רצסיבית.
* חרשות על רקע בעיה אמהית בהריון כגון רעלת הריון, סוכרת, זיהום תוך רחמי כגון CMV, הרפס או אדמת
* חרשות על רקע סבוכים באי התאמת סוגי הדם של האם והעובר כגון RH
* פגים עלולים לסבול מהפרעות שמיעה יותר מתינוקות שנולדו למועד.
* מחלות זיהומיות בינקות כגון דלקת קרום המוח, אנצפליטיס, חצבת, אבעבועות רוח, שפעת
* חבלות ראש
* תרופות כגון אמינו-גליקוזידים
* טראומה אקוסטית
טיפול בבעיות שמיעה
הגישה הטיפולית מותנית בראש וראשונה בסיבה.
*הואיל ובחלק לא מבוטל מהמקרים ההפרעה בשמיעה חולפת מעצמה, מהיותה זמנית כמו במצבים של דלקת אוזן תיכונה, הרי ראשית יש לעקוב אחר הילד ולנטר את התסמינים.
* טיפול אנטיביוטי כמו במצבים של דלקת אוזן תיכונה על פי הקוים המנחים לטיפול במצב זה בתלות גיל ותסמינים נלוים.
* צנרור האוזן התיכונה - הכנסת צינורית לצורך ניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה המפריעים לשמיעה התקינה.
* מכשירי עזר לשמיעה- כיום ניתן להתקין מכשירי שמיעה כבר מגיל חודש.
* שתל קוכלארי - במצבים של נזק לאוזן הפנימית ניתן ליצור "חיקוי" לתפקוד האוזן הפנימית - השתל הקוכלארי. במצב זה המתקן האלקטרוני יוצר תחושה של הקול ע"י העברת הגרוי ישירות לעצב השמיעה הקוכלארי שבאוזן הפנימית. נוצר מעין מעקף לתהליך הולכת הקול באופן רגיל, והעברתו הישירה לעצב השמיעה. התועלת רבה במיוחד במצבים בהם החולה אינו יכול להעזר במכשירי שמיעה.
* שלב מתקדם יותר בהעברת גרוי הקול הוא באמצעות ABI - Auditory brain stem implants. כאן האלקטרודות אינן בקשר עם עצב השמיעה אלא ישירות לשטח פני המוח. ההליך נסיוני ובעקר נבדק בחולי נוירופיברומטוזיס.
שרות סטארמד
