פורומים חדשים
כלים שימושיים
טיפול קבוע באסתמה באמצעות משאפים גורם לירידה חולפת בקצב הצמיחה של הילדים המטופלים בתקופה שלפני הבגרות.
ההפחתה בצמיחה ניכרת 1 - 4 שנים לאחר תחילת הטיפול, וההנחה הקיימת היא שאינה משפיעה על הגובה הסופי בעת הבגרות.
גליון השבוע של New England Journal of Medicine מביא מחקר שבו נמדד הגובה הסופי של 943 מטופלים באסתמה בגיל ממוצע של 25 שנים לערך, וזאת כאשר החלו בטיפול בטווח הגילים שבין 5 - 13 שנים.
המטופלים נחלקו לשלוש קבוצות:
* אילו שטופלו ב - BUDESONIDE - 400 מיקרוגרם ליום
* טיפול ב - NEDOCORMIL
* קבוצת בקרה - פלצבו.
משך הטיפול היה 4-6 שנים.
נעשתה הערכה של המטופלים בכניסתם למחקר ובמהלכו, כאשר ההשואה היתה כלפי קבוצת הבקרה.
בקבוצת הבודנוזייד - הגובה הסופי היה נמוך ב -1.2 ס"מ למול קבוצת הבקרה. כאשר הגובה הסופי היה נמוך למול קבוצת הבקרה כבר לאחר שתי שנות הטיפול הראשונות, ובעיקר אם טופלו בתקופת טרום הבגרות.
פערי הגובה היו משמעותיים בנשים בלבד.
בקבוצת הנדוקורמיל - הגובה היה נמוך ב - 0.2 ס"מ בהשואה לבקרה, ממצא שלא היה בעל משמעות סטיטיסטית.
פרוט החלוקה לפי המינים:
* קבות הבקרה גובה בבגרות של נשים - 164.6 וגברים 177.6 ס"מ.
* קבוצת הבודנוזונייד 162.8 ו 176.8 בהתאמה
* קבוצת הנדוקורמיל - 163.9 ו - 177.6 בהתאמה.
עיקר פערי הגובה נצפו כאשר החולים החלו בטיפול לפני גיל 8 שנים ( 1.9 ס"מ).
בטיפול שהחל מגיל 9 - 13 שנים הפער בין המטופלים לבקרה היה 0.5 ס"מ בלבד.
האם פערי הגובה רלבנטיים רק לתרופות שנבדקו ?
ההנחה היא שמדובר באפקט של קבוצת הטיפול ולא לתרופה בודדת מתוך הקבוצה.
המסקנה מהמחקר היא שההפחתה בגובה הסופי של חולי אסתמה מבוגרים, שטופלו במשאפי סטרואידים בתקופת טרום הבגרות כפי שנצפתה במהלך שנות הטיפול הראשונות, אינה חולפת כפי שנמצא בעבר, וגובה זה נשאר נמוך מזה של קבוצת הבקרה, למרות שהירידה בגובה אינה הליך מתקדם או מצטבר.
ההפחתה בפוטנציאל הצמיחה לגובה היא כאחד ורבע ס"מ ונצפתה בעיקר בנשים.
יש לבחון הפחתת גובה פוטנצילית זו למול היתרונות שהתרופות מקנות לחולים באיזון המחלה, ובשיפור איכות החיים.
ההפחתה בצמיחה ניכרת 1 - 4 שנים לאחר תחילת הטיפול, וההנחה הקיימת היא שאינה משפיעה על הגובה הסופי בעת הבגרות.
גליון השבוע של New England Journal of Medicine מביא מחקר שבו נמדד הגובה הסופי של 943 מטופלים באסתמה בגיל ממוצע של 25 שנים לערך, וזאת כאשר החלו בטיפול בטווח הגילים שבין 5 - 13 שנים.
המטופלים נחלקו לשלוש קבוצות:
* אילו שטופלו ב - BUDESONIDE - 400 מיקרוגרם ליום
* טיפול ב - NEDOCORMIL
* קבוצת בקרה - פלצבו.
משך הטיפול היה 4-6 שנים.
נעשתה הערכה של המטופלים בכניסתם למחקר ובמהלכו, כאשר ההשואה היתה כלפי קבוצת הבקרה.
בקבוצת הבודנוזייד - הגובה הסופי היה נמוך ב -1.2 ס"מ למול קבוצת הבקרה. כאשר הגובה הסופי היה נמוך למול קבוצת הבקרה כבר לאחר שתי שנות הטיפול הראשונות, ובעיקר אם טופלו בתקופת טרום הבגרות.
פערי הגובה היו משמעותיים בנשים בלבד.
בקבוצת הנדוקורמיל - הגובה היה נמוך ב - 0.2 ס"מ בהשואה לבקרה, ממצא שלא היה בעל משמעות סטיטיסטית.
פרוט החלוקה לפי המינים:
* קבות הבקרה גובה בבגרות של נשים - 164.6 וגברים 177.6 ס"מ.
* קבוצת הבודנוזונייד 162.8 ו 176.8 בהתאמה
* קבוצת הנדוקורמיל - 163.9 ו - 177.6 בהתאמה.
עיקר פערי הגובה נצפו כאשר החולים החלו בטיפול לפני גיל 8 שנים ( 1.9 ס"מ).
בטיפול שהחל מגיל 9 - 13 שנים הפער בין המטופלים לבקרה היה 0.5 ס"מ בלבד.
האם פערי הגובה רלבנטיים רק לתרופות שנבדקו ?
ההנחה היא שמדובר באפקט של קבוצת הטיפול ולא לתרופה בודדת מתוך הקבוצה.
המסקנה מהמחקר היא שההפחתה בגובה הסופי של חולי אסתמה מבוגרים, שטופלו במשאפי סטרואידים בתקופת טרום הבגרות כפי שנצפתה במהלך שנות הטיפול הראשונות, אינה חולפת כפי שנמצא בעבר, וגובה זה נשאר נמוך מזה של קבוצת הבקרה, למרות שהירידה בגובה אינה הליך מתקדם או מצטבר.
ההפחתה בפוטנציאל הצמיחה לגובה היא כאחד ורבע ס"מ ונצפתה בעיקר בנשים.
יש לבחון הפחתת גובה פוטנצילית זו למול היתרונות שהתרופות מקנות לחולים באיזון המחלה, ובשיפור איכות החיים.
