חדשות בריאות ורפואה

גליון חודש אוקטובר של בטאון רפואת הילדים PEDIATRICS מפרסם מחקר רטרוספקטיבי שבוחן קשר פוטנציאלי בין שימוש בתכשירי אנטיביוטיקה כנגד חידקים אל-אויריניים (אנאארובים antianaerobic), והתפתחות מחלות מעי דלקתיות (IBD - מחלת קרוהן או קוליטיס אולצרטיבית).

קבוצת תכשירי האנטיביוטיקה שנבחנו היו:

penicillin, amoxicillin, ampicillin, penicillin/β-lactamase inhibitor combinations, tetracyclines, clindamycin, metronidazole, cefoxitin, carbapenems, and oral vancomycin.

יחס המקרים שפתחו מחלה דלקתית בקרב אילו שלא טופלו לבין אילו שטופלו היה 0.83 ו - 1.52 מקרים לכל 10 אלפים שנות אדם בהתאמה, כלומר עליה של 83% בסיכון ל IBD.

טיפול מתחת לגיל שנה מעלה את הסיכון פי 5. הסיכון יורד עם הגיל הראשוני לתחילת הטיפול.

בגיל חמש שנים יורד הסיכון לפי שנים וחצי לערך ובגיל 15 - 1.57.

ההנחה היא שהטיפול האנטיביוטי משנה את המיקרוביוטיקה של המעי אם ע"י העלאת גורמים פתוגניים שליליים או עקב ירידה בגורמי הגנה פתוגניים חיוביים.

כל סדרת טיפולים אנטיביוטית מעלה את הסיכון ב - 6% לערך.

ככל שהטיפול מורכב מיותר תכשירים, עולה הסיכון בהתאם.

מסקנת החוקרים היא שטיפול בתכשירים אנטיביוטיים אנטי-אנאארובים מעלה את הסיכון למחלות מעי דלקתיות.

עם זאת החוקרים אינם משוכנעים שיש קשר סיבתי בין הטיפול האנטיביוטי והמחלה, ובהחלט אפשרי שחולים טופלו באנטיביוטיקה עקב מחלת מעי דלקתית שלא אובחנה.