פורומים חדשים
כלים שימושיים
גאוט (שיגדוןן או צינית או פודגרה) נגרמת בעטיו של פגם בחילוף החומרים של חומצת השתן (Uric Acid).
הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות. חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים. ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של שיגדון, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם.
מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן. ממצאים מהימנים מלמדים, כי עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%.
כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי. גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים. יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם.
שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים.
בעוד שמספר המאכלים המעלה את רמת חומצת השתן גדול ורב, יש מעט מאוד מאכלים המפחיתים מיצירת חומצת השתן.
נמצא שחולי גאוט עשויים להפחית משמעותית ממספר ההתקפים מהם הם סובלים ע"י הכנסת דובדבנים לדיאטה שלהם.
במחקר שבוצע בקרב 633 חולים, מרביתם לבנים, בגיל ממוצע של 54 שנים, נמצא שחולים שסבלו מהתקף אחד לפחות בשנה שקדמה למחקר, ובמהלך תקופת המחקר צרכו דובדבנים בשני ימים טרם התרחש ההתקף בעיצומו, חלה הפחתה בסיכון להתקף בשיעור של 35%.
זאת ועוד, חולים שאכלו דובדבנים ביחד עם נטילת התכשיר אלופורינול המיועד להפחתת רמת חומצת השתן, שיעור הפחתת הסיכון להתקף אצלם פחת ב - 75% בהשואה לאילו שלא נטלו דבר.
צריכת שני ימים של דודבנים נעשתה לאחר הערכת סמנים מבשרים בואו של התקף בחולים, מתוך הערכת נתוני העבר וגורמים פוטנציאליים המשפיעים על ההתקף.
צריכת הדובדבנים באותם יומיים כפי שנקבעו ע"י החולים, היא ששמשה כמדד להערכת ירידת הסיכון להארעות ההתקפים.
למעשה כל חולה שימש כבקרה של עצמו.
מנת דובדבנים עמדה כל כמחצית הכוס - או 10 -12 יחידות.
משך המעקב אחר החולים היה של שנה ובתקופה זו ניצפו 1247 התקפי גאוט בעקר בגפיים התחתונות.
35% מהחולים צרכו דובדבנים.
2% - תמציות/מיצוי דובדבנים. בקבוצה שיעור הפחתת הסיכון עמד על 45%.
5% צרכו מיצוי ודובדבנים גם יחד.
שיעור הפחתת הסיכון היה ביחס ישיר לצריכת הדובדבנים במהלך היומיים המדוברים:
* צריכת מנת דובדבנים אחת כל יום הפחיתה 2% מהסיכון להתקף
* 2 מנות דודבנים ליום - 48%.
* 3 מנות דובדבנים - 61%.
צריכה נוספת לכמות הנ"ל לא שינתה יותר מהתוצא.
גאוט היא מחלה שכיחה בגברים, אך האפקט של הדובדבנים ניכר בגברים ונשים כאחת.
השמנה לא השפיעה ולא הפחיתה מהאפקט של הדובדבנים(!)
דרך השפעת הדובדבנים אינה ברורה ויתכן ויש כאן סיוע למעבר חומצת השתן לקסנתינים המופרשים מהכליות בקלות רבה יותר מחומצת השתן.
בשלב זה אין בתוצאות הניסו כדי להמליץ על נטישת הטיפול המסורתי - תרופתי ומעבר לטיפול בדובדבנים, אך בהחלט יש מקום להרחבת בניסוי ולהסתייע באכילת דובדבנים להקלת התסמינים
הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות. חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים. ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של שיגדון, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם.
מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן. ממצאים מהימנים מלמדים, כי עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%.
כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי. גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים. יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם.
שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים.
בעוד שמספר המאכלים המעלה את רמת חומצת השתן גדול ורב, יש מעט מאוד מאכלים המפחיתים מיצירת חומצת השתן.
נמצא שחולי גאוט עשויים להפחית משמעותית ממספר ההתקפים מהם הם סובלים ע"י הכנסת דובדבנים לדיאטה שלהם.
במחקר שבוצע בקרב 633 חולים, מרביתם לבנים, בגיל ממוצע של 54 שנים, נמצא שחולים שסבלו מהתקף אחד לפחות בשנה שקדמה למחקר, ובמהלך תקופת המחקר צרכו דובדבנים בשני ימים טרם התרחש ההתקף בעיצומו, חלה הפחתה בסיכון להתקף בשיעור של 35%.
זאת ועוד, חולים שאכלו דובדבנים ביחד עם נטילת התכשיר אלופורינול המיועד להפחתת רמת חומצת השתן, שיעור הפחתת הסיכון להתקף אצלם פחת ב - 75% בהשואה לאילו שלא נטלו דבר.
צריכת שני ימים של דודבנים נעשתה לאחר הערכת סמנים מבשרים בואו של התקף בחולים, מתוך הערכת נתוני העבר וגורמים פוטנציאליים המשפיעים על ההתקף.
צריכת הדובדבנים באותם יומיים כפי שנקבעו ע"י החולים, היא ששמשה כמדד להערכת ירידת הסיכון להארעות ההתקפים.
למעשה כל חולה שימש כבקרה של עצמו.
מנת דובדבנים עמדה כל כמחצית הכוס - או 10 -12 יחידות.
משך המעקב אחר החולים היה של שנה ובתקופה זו ניצפו 1247 התקפי גאוט בעקר בגפיים התחתונות.
35% מהחולים צרכו דובדבנים.
2% - תמציות/מיצוי דובדבנים. בקבוצה שיעור הפחתת הסיכון עמד על 45%.
5% צרכו מיצוי ודובדבנים גם יחד.
שיעור הפחתת הסיכון היה ביחס ישיר לצריכת הדובדבנים במהלך היומיים המדוברים:
* צריכת מנת דובדבנים אחת כל יום הפחיתה 2% מהסיכון להתקף
* 2 מנות דודבנים ליום - 48%.
* 3 מנות דובדבנים - 61%.
צריכה נוספת לכמות הנ"ל לא שינתה יותר מהתוצא.
גאוט היא מחלה שכיחה בגברים, אך האפקט של הדובדבנים ניכר בגברים ונשים כאחת.
השמנה לא השפיעה ולא הפחיתה מהאפקט של הדובדבנים(!)
דרך השפעת הדובדבנים אינה ברורה ויתכן ויש כאן סיוע למעבר חומצת השתן לקסנתינים המופרשים מהכליות בקלות רבה יותר מחומצת השתן.
בשלב זה אין בתוצאות הניסו כדי להמליץ על נטישת הטיפול המסורתי - תרופתי ומעבר לטיפול בדובדבנים, אך בהחלט יש מקום להרחבת בניסוי ולהסתייע באכילת דובדבנים להקלת התסמינים
