חדשות בריאות ורפואה

מחקר חדש המתפרסם בירחון לרפואת ילדים - Archives of Pediatric & Adolescent Medicine מצביע על כך שלטווח ארוך, אין בזיהום בדרכי השתן במצבי רפלוקס כדי לפגום בתפקוד הכלייתי.

תוצאות המחקר מבוססות על מעקב של עשר שנים אחר 193 ילדים פינים עם זיהום בדרכי השתן. לא נכללו ילדים עם ניוון כליתי או תהליך חסימתי של דרכי השתן.

ממשתתפי המחקר 103 ילדים 53% קבלו טיפול אנטיביוטי מונע לאחר הזיהום שהוכח, 42 מהם עברו פעילות ניתוחית.

הילדים חולקו לארבע קבוצות:

* 31 ילדים עם זיהום בדרכי השתן ללא ממצא ב - אולטרה סאונד - US - עם או בלי רפלוקס כיליתי קל.
* 36 ילדים ללא ממצא ב - US ורפלוקס כליתי קשה דרגה 3-5
* 26 ילדים עם ממצא חיובי ב - US ורפלוקס קל
* 27 ילדים עם ממצא ב - US ורפלוקס קשה.

מעקב אולטרה סאונד אחר משתתפי המחקר הראה התפתחות נזק כליתי חד צדדי ב - 15% מהחולים ללא שנפגמו תפקודי הכליה וללא התפתחות יתר לחץ דם.

לא נצפו שינויים ברמת הכליה - בשתי הכליות גם יחד .

תפקודי הכליה נותרו תקינים גם בילדים עם רפלוקס קשה והתפתחות שינויים ברקמת הכליה.

ממצאים אילו תומכים בגישה שהסיכוי לנזק כליתי לאחר זיהום ראשון בדרכי השתן נמוך ביותר ולכן אין צורך בנקיטת גישה אגרסיבית לאבחון רפלוקס דרכי השתן בשלב זה.

בהתחשב בכמות הקרינה של כל פעילות הדמיה לזיהוי רפלוקס, הרי דחית הטיפול וצמצום הקרינה מהוים רווח משני מה עד שהליך האבחון - ציסטוגרפיה הוא הליך טראומטי גופנית ונפשית.

במחקר הנוכחי - התוצאות הטובות יכולות להיות עקב הטיפול האנטיביוטי המונע או עקב הניתוח ועל כך אין תשובה חד משמעית.