פורומים חדשים
כלים שימושיים
קרעים של הסחוס הבין מיפרקי של הברך - המניסקוס - שכיחים ביותר, ובמיוחד בחולי אוסטאוארטריטיס.
עדויות מאמצעי הדמיה שונים מצביעות על כך ש35% מהאנשים מעל גיל 50 סובלים מקרעים במניסקוס כאשר לשני שליש מהם אין תסמינים קליניים.
הגישה הטיפולית השלטת בטיפול בקרע של הסחוס הבין מיפרקי של הברך - מניסקוס - היא כריתה חלקית באמצעות גישה זעיר פולשנית - ארתרוסקופיה.
בארצות הברית בלבד מבוצעים כחצי מליון ניתוחים כאלו מדי שנה.
אחת השאלות העולות מעצם העובדה שחלק ניכר מהחולים אינו סובל מצד אחד ושהמחלה שכיחה יותר במצבי אוסטאוארטריטיס מצד שני, היא האם התסמינים קשורים לקרע? למחלה? או לשניהם?
ומשאלות אילו נגזרת השאלה האם הטיפול הניתוחי מועדף על פני טיפול שאינו ניתוחי?
התשובה עד כה לא הייתה ברורה.
במחקר המתפרסם השבוע בשבועון הרפואה NEJM מוצגות תוצאות מעקב אחר 351 חולים, שלוקטו משבעה מרכזים רפואיים בארה"ב.
גיל החולים היה מ - 45 שנים ומעלה עם קרע של המניקוס ועדויות הדמיה לאוסטאוארטריטיס בדרגת חומרה בינונית.
החולים חולקו אקראית לקבוצת טיפול ניתוחית ופיזיותרפיה בעקבות הניתוח ולקבוצה שטופלה בפיזיותרפיה בלבד.
החולים עברו מעקב אחר 6 חודשים ולאחר שנה.
נמצא שלאחר ששה חודשים ולאחר שנה, לא נמצא הבדל משמעותי ביכולת התפקודית בין הקבוצות אם כי 30% מאילו שהיו אמורים להיות מטופלים בפיזיותרפיה בלבד בקשו לעבור ניתוח.
מאמר מערכת נילווה למחקר מדגיש חשיבות הצגת החלופה הטיפולית השמרנית למול הגישה הניתוחית.
חשיבות הגישה השמרנית היא במזעור הסיכונים הניתוחים ללא פגיעה בשיפור התפקוד העתידי גם ללא הניתוח.
עדויות מאמצעי הדמיה שונים מצביעות על כך ש35% מהאנשים מעל גיל 50 סובלים מקרעים במניסקוס כאשר לשני שליש מהם אין תסמינים קליניים.
הגישה הטיפולית השלטת בטיפול בקרע של הסחוס הבין מיפרקי של הברך - מניסקוס - היא כריתה חלקית באמצעות גישה זעיר פולשנית - ארתרוסקופיה.
בארצות הברית בלבד מבוצעים כחצי מליון ניתוחים כאלו מדי שנה.
אחת השאלות העולות מעצם העובדה שחלק ניכר מהחולים אינו סובל מצד אחד ושהמחלה שכיחה יותר במצבי אוסטאוארטריטיס מצד שני, היא האם התסמינים קשורים לקרע? למחלה? או לשניהם?
ומשאלות אילו נגזרת השאלה האם הטיפול הניתוחי מועדף על פני טיפול שאינו ניתוחי?
התשובה עד כה לא הייתה ברורה.
במחקר המתפרסם השבוע בשבועון הרפואה NEJM מוצגות תוצאות מעקב אחר 351 חולים, שלוקטו משבעה מרכזים רפואיים בארה"ב.
גיל החולים היה מ - 45 שנים ומעלה עם קרע של המניקוס ועדויות הדמיה לאוסטאוארטריטיס בדרגת חומרה בינונית.
החולים חולקו אקראית לקבוצת טיפול ניתוחית ופיזיותרפיה בעקבות הניתוח ולקבוצה שטופלה בפיזיותרפיה בלבד.
החולים עברו מעקב אחר 6 חודשים ולאחר שנה.
נמצא שלאחר ששה חודשים ולאחר שנה, לא נמצא הבדל משמעותי ביכולת התפקודית בין הקבוצות אם כי 30% מאילו שהיו אמורים להיות מטופלים בפיזיותרפיה בלבד בקשו לעבור ניתוח.
מאמר מערכת נילווה למחקר מדגיש חשיבות הצגת החלופה הטיפולית השמרנית למול הגישה הניתוחית.
חשיבות הגישה השמרנית היא במזעור הסיכונים הניתוחים ללא פגיעה בשיפור התפקוד העתידי גם ללא הניתוח.
