פורומים חדשים
כלים שימושיים
שיתוק ילדים היתה אחת מהמחלות המאיימות, שהודברו כמעט לחלוטין, לאחר פיתוח חיסון נגד הנגיפים הגורמים אותה.
הנגיף, שייך לקבוצת האנטרו-וירוסים (וירוסים של דרכי העיכול )ומבחינים בשלושה טיפוסים סרולוגיים.
בתקופה הטרום-חיסונית, הנגיף גרם בדרך כלל למחלה קלה, שהתבטאה בחום, בכאב ראש, בכאב גרון ובהקאות, ונמשכה עד 3 ימים.
בכשליש מהילדים שנפגעו בנגיף, הופיעה השנות המחלה בחומרה רבה יותר לאחר הפוגה בת 1-7 ימים, שבה חשו בטוב.
ההופעה החוזרת של המחלה התבטאה בכאבים ובנוקשות בצוואר, בגב וברגליים, ממצאים המרמזים על הדבקה בקרומי מוח השידרה - Meningitis.
הממצא המאיים, שעלול להתפתח הוא שיתוק המלווה בכאבי שרירים. הפגיעה אינה סימטרית בדרך כלל, ומשתנה בחומרתה למן פגיעה בשרירי הנשימה ועד אי-ספיקה נשימתית - מפגיעה קלה ללא כל הפרעה תיפקודית ועד לפגיעה בעצבי גזע המוח. כאשר החום יורד, נעצרת התקדמות השיתוק ועשוי לחול שיפור תוך תקופה של שנה עד שנה וחצי.
למחלה פותחו חיסונים שחשיבותם ביכולת למנוע את המחלה.
מבחינים בשני סוגי חיסונים לפוליו:
IPV - תרכיב מומת משופר נגד שיתוק ילדים.
OPV - תרכיב חי מוחלש הניתן דרך הפה בטיפות.
התרכיב המוחלש ניתן בגיל - 4, 6, ו - 12 חודשים ומנת דחף בגיל 6 שנים.
התרכיב המוחלש ניתן בעבר בארץ בטיפות דרך הפה. התכשיר הוצא משגרת החיסונים של ילדי ישראל בשנת 2005 עקב הסיכון הנדיר ביותר להופעת מחלת פוליו במטופל או במטפלים בו, וכן בפרטים עם מערכת חסינות לקויה.
בארה"ב תרכיב זה אינו נמצא יותר בשימוש שיגרתי למעט מקרים יוצאי דופן.
התרכיב נפוץ בשימוש בהרבה מארצות העולם, והוא יעיל בהקניית חסינות לאוכלוסיות גדולות, למניעת התפרצויות פוליו.
שני החיסונים מקנים חסינות למקבליהם.
OPV - טוב יותר במניעת התפשטות המחלה. לכן בארצות שבהן שיעור הדברת הפוליו אינו דומה לזה של ארה"ב, נפוץ עדיין השימוש בחיסון, אם כי בשילוב התרכיב מומת.
ילדים בעלי רגישות לסוגי האנטיביוטיקה- נאומיצין, סטרפטומיצין, או פולימיקסין הנמצאים בשיעורים זעירים בתרכיב המומת, או בעלי רגישות אחרת לתרכיב המומת, יקבלו תרכיב מוחלש.
תופעות לוואי:
כאמור לעיל, בשכיחות נדירה ביותר, של פחות מ-1 ל-2.4 מיליון מנות, עלולים להופיע סימני שיתוק אצל מקבל החיסון או אצל בני המשפחה שבאו במגע עם הפרשות המחוסן.
מצב זה אמור להמנע על ידי מתן החיסון המומת (בזריקה) לפני החיסון החי-מוחלש (בהאכלה).
ב-1989, הוכנס לתוכנית השגרתית בארץ, מתן חיסון מומת לפני החיסון החי המוחלש ומאז לא אירע אף מקרה שיתוק בין מקבלי החיסון, אך כאמור בשנת 2005 הוצא החיסון המוחלש משגרת החיסון לפוליו ונותר החיסון בנגיף המומת
סיכונים
התרכיב המוחלש עלול, אם כי לעיתים נדירות, לגרום לפוליו.
נדירות ניתן למצוא תגובות אלרגיות קשות, לדוגמא: קשיי נשימה צרידות, פריחה או נפיחות צווארית. אם מופיע שיתוק, הוא יתרחש בין שבוע לחודש מקבלת החיסון.
למי אסור החיסון?
אנשים הנמצאים בטיפול ממושך בסטרואידים.
אנשים המקבלים טיפול כימי אנטי-סרטני.
חולי איידס או חולים בעלי מערכת חיסונית ירודה או משובשת.
לחולים אלו אסור להחליף חיתולי תינוקות שחוסנו בתרכיב המוחלש החי שכן, הוירוס מופרש בצואה ועלול להדביקם.
לחולים שהראו תגובה אלרגית לחיסון - אסור חיסון חוזר.
חולים במחלה בינונית עד קשה, מנועים מקבלת חיסון עד לאחר החלמתם.
חיסון בתרכיב מומת - הזרקה (IPV ):
חיסון התרכיב המומת כאמור הוא החיסון המרכזי בישראל ובארה"ב כיום.
בארצות בהן יש עדיין התפשטות המחלה, משתמשים בשילוב שני סוגי החיסונים.
החיסון ניתן ברגל או בזרוע בהתאם לגיל הילד/ה.
החיסון יכול להינתן במקביל וביחד עם חיסונים אחרים.
חיסון מבוגרים:
מבוגרים בד"כ אינם זקוקים לחיסון למעט:
*אלו הנוסעים לאזורים נגועים.
*עובדי מעבדה העוסקים בנגיף הפוליו.
*עובדי רפואה המטפלים בחולים חשודים לפוליו.
*מבוגרים אשר מעולם לא חוסנו, וילדיהם אמורים לקבל חיסון בתרכיב חי- מוחלש דרך הפה.
*חולים בעלי מערכת חסינות ירודה או פגומה יכולים לקבל את החיסון המומת אם לא חוסנו בעבר. במצבים אלו בני משפחה אחרים, אשר אינם מחוסנים, אמורים אף הם לקבל את החיסון, אך רק בתכשיר המומת.
קבוצות מבוגרים אלו אמורים לקבל מנה ראשונה בכל זמן. המנה השניה 1-2 חודשים מאוחר יותר ומנה שלישית, 6-12 חודשים לאחר המנה השניה.
אלו שקיבלו זריקה אחת צריכים השלמה בשתי זריקות בלבד ללא קשר למועד החיסון הראשון.
למי אסור החיסון?
אנשים הסובלים מרגישות לתכשירים האנטיביוטיים: נאומיצין, סטרפטומיצין או פולימיקסין B. תכשירים אלו נמצאים בכמויות מזעריות בחיסון ועלולים לכן לגרום לתופעות אלרגיות.
אנשים שפיתחו תגובה אלרגית להזרקה קודמת של חומר החיסון.
חולים במחלה בינונית עד קשה, מנועים מקבלת חיסון עד לאחר החלמתם.
נשים בהריון, אינן אמורות לקבל חיסון כנגד מחלת הפוליו, למרות שלא תוארו כל תופעות לואי למתן התכשיר המומת.
אם מסיבה כלשהיא, מתעורר צורך דחוף בחיסון אישה בהריון, החיסון הוא בתכשיר המומת.
מחלת חום קלה עד בינונית עקב זיהום בדרכי הנשימה, שלשול, החלמה ממחלת חום, הנקה, או קבלת אנטיביוטיקה, אינם מהווים עילה לאי קבלת החיסון במועדו.
תופעות לוואי
תופעות הלוואי, מלבד תגובה מקומית מכאיבה, נדירות ביותר.
משרד הבריאות, במסגרת ניטור נגיף הפוליו בדגימות הביוב במקומות שונים בארץ, כלקח מהתפרצות הפוליו בשנת 1988, הודיע על מציאות נגיפי הפוליו בביוב בישוב רהט בדרום ועל התפשטות במערכת השפכים של לוד, מודיעין, וישובים מלב השרון כגון גלגוליה.
העברת המחלה אינה נעשית דרך הביוב אלא שלביוב הופרש הוירוס מנשאים שבאו כנראה ממצרים, עקב הדמיון בין הנגיף שאותר בארץ לזה שאותר בחודש דצמבר החולף במצרים.
לאור הממצאים הללו מומלץ להקפיד על קבלת החיסוים כנגד פוליו במועדם שכן מתן שתי זריקות החיסון בתרכיב המומת - IPV אמור כבר להקנות הגנה טובה, והשלמה ל - 4 מנות - האופטימאלית.
מלבד נושא החיסון הרי המניעה הטובה ביותר היא ההגינה ומומלץ במיוחד על רחצת הידים בת 20 שניות לאחר שימוש בשרותים, החלפת חיתולים לתינוקות, ולפני טיפול במזון.
הנגיף, שייך לקבוצת האנטרו-וירוסים (וירוסים של דרכי העיכול )ומבחינים בשלושה טיפוסים סרולוגיים.
בתקופה הטרום-חיסונית, הנגיף גרם בדרך כלל למחלה קלה, שהתבטאה בחום, בכאב ראש, בכאב גרון ובהקאות, ונמשכה עד 3 ימים.
בכשליש מהילדים שנפגעו בנגיף, הופיעה השנות המחלה בחומרה רבה יותר לאחר הפוגה בת 1-7 ימים, שבה חשו בטוב.
ההופעה החוזרת של המחלה התבטאה בכאבים ובנוקשות בצוואר, בגב וברגליים, ממצאים המרמזים על הדבקה בקרומי מוח השידרה - Meningitis.
הממצא המאיים, שעלול להתפתח הוא שיתוק המלווה בכאבי שרירים. הפגיעה אינה סימטרית בדרך כלל, ומשתנה בחומרתה למן פגיעה בשרירי הנשימה ועד אי-ספיקה נשימתית - מפגיעה קלה ללא כל הפרעה תיפקודית ועד לפגיעה בעצבי גזע המוח. כאשר החום יורד, נעצרת התקדמות השיתוק ועשוי לחול שיפור תוך תקופה של שנה עד שנה וחצי.
למחלה פותחו חיסונים שחשיבותם ביכולת למנוע את המחלה.
מבחינים בשני סוגי חיסונים לפוליו:
IPV - תרכיב מומת משופר נגד שיתוק ילדים.
OPV - תרכיב חי מוחלש הניתן דרך הפה בטיפות.
התרכיב המוחלש ניתן בגיל - 4, 6, ו - 12 חודשים ומנת דחף בגיל 6 שנים.
התרכיב המוחלש ניתן בעבר בארץ בטיפות דרך הפה. התכשיר הוצא משגרת החיסונים של ילדי ישראל בשנת 2005 עקב הסיכון הנדיר ביותר להופעת מחלת פוליו במטופל או במטפלים בו, וכן בפרטים עם מערכת חסינות לקויה.
בארה"ב תרכיב זה אינו נמצא יותר בשימוש שיגרתי למעט מקרים יוצאי דופן.
התרכיב נפוץ בשימוש בהרבה מארצות העולם, והוא יעיל בהקניית חסינות לאוכלוסיות גדולות, למניעת התפרצויות פוליו.
שני החיסונים מקנים חסינות למקבליהם.
OPV - טוב יותר במניעת התפשטות המחלה. לכן בארצות שבהן שיעור הדברת הפוליו אינו דומה לזה של ארה"ב, נפוץ עדיין השימוש בחיסון, אם כי בשילוב התרכיב מומת.
ילדים בעלי רגישות לסוגי האנטיביוטיקה- נאומיצין, סטרפטומיצין, או פולימיקסין הנמצאים בשיעורים זעירים בתרכיב המומת, או בעלי רגישות אחרת לתרכיב המומת, יקבלו תרכיב מוחלש.
תופעות לוואי:
כאמור לעיל, בשכיחות נדירה ביותר, של פחות מ-1 ל-2.4 מיליון מנות, עלולים להופיע סימני שיתוק אצל מקבל החיסון או אצל בני המשפחה שבאו במגע עם הפרשות המחוסן.
מצב זה אמור להמנע על ידי מתן החיסון המומת (בזריקה) לפני החיסון החי-מוחלש (בהאכלה).
ב-1989, הוכנס לתוכנית השגרתית בארץ, מתן חיסון מומת לפני החיסון החי המוחלש ומאז לא אירע אף מקרה שיתוק בין מקבלי החיסון, אך כאמור בשנת 2005 הוצא החיסון המוחלש משגרת החיסון לפוליו ונותר החיסון בנגיף המומת
סיכונים
התרכיב המוחלש עלול, אם כי לעיתים נדירות, לגרום לפוליו.
נדירות ניתן למצוא תגובות אלרגיות קשות, לדוגמא: קשיי נשימה צרידות, פריחה או נפיחות צווארית. אם מופיע שיתוק, הוא יתרחש בין שבוע לחודש מקבלת החיסון.
למי אסור החיסון?
אנשים הנמצאים בטיפול ממושך בסטרואידים.
אנשים המקבלים טיפול כימי אנטי-סרטני.
חולי איידס או חולים בעלי מערכת חיסונית ירודה או משובשת.
לחולים אלו אסור להחליף חיתולי תינוקות שחוסנו בתרכיב המוחלש החי שכן, הוירוס מופרש בצואה ועלול להדביקם.
לחולים שהראו תגובה אלרגית לחיסון - אסור חיסון חוזר.
חולים במחלה בינונית עד קשה, מנועים מקבלת חיסון עד לאחר החלמתם.
חיסון בתרכיב מומת - הזרקה (IPV ):
חיסון התרכיב המומת כאמור הוא החיסון המרכזי בישראל ובארה"ב כיום.
בארצות בהן יש עדיין התפשטות המחלה, משתמשים בשילוב שני סוגי החיסונים.
החיסון ניתן ברגל או בזרוע בהתאם לגיל הילד/ה.
החיסון יכול להינתן במקביל וביחד עם חיסונים אחרים.
חיסון מבוגרים:
מבוגרים בד"כ אינם זקוקים לחיסון למעט:
*אלו הנוסעים לאזורים נגועים.
*עובדי מעבדה העוסקים בנגיף הפוליו.
*עובדי רפואה המטפלים בחולים חשודים לפוליו.
*מבוגרים אשר מעולם לא חוסנו, וילדיהם אמורים לקבל חיסון בתרכיב חי- מוחלש דרך הפה.
*חולים בעלי מערכת חסינות ירודה או פגומה יכולים לקבל את החיסון המומת אם לא חוסנו בעבר. במצבים אלו בני משפחה אחרים, אשר אינם מחוסנים, אמורים אף הם לקבל את החיסון, אך רק בתכשיר המומת.
קבוצות מבוגרים אלו אמורים לקבל מנה ראשונה בכל זמן. המנה השניה 1-2 חודשים מאוחר יותר ומנה שלישית, 6-12 חודשים לאחר המנה השניה.
אלו שקיבלו זריקה אחת צריכים השלמה בשתי זריקות בלבד ללא קשר למועד החיסון הראשון.
למי אסור החיסון?
אנשים הסובלים מרגישות לתכשירים האנטיביוטיים: נאומיצין, סטרפטומיצין או פולימיקסין B. תכשירים אלו נמצאים בכמויות מזעריות בחיסון ועלולים לכן לגרום לתופעות אלרגיות.
אנשים שפיתחו תגובה אלרגית להזרקה קודמת של חומר החיסון.
חולים במחלה בינונית עד קשה, מנועים מקבלת חיסון עד לאחר החלמתם.
נשים בהריון, אינן אמורות לקבל חיסון כנגד מחלת הפוליו, למרות שלא תוארו כל תופעות לואי למתן התכשיר המומת.
אם מסיבה כלשהיא, מתעורר צורך דחוף בחיסון אישה בהריון, החיסון הוא בתכשיר המומת.
מחלת חום קלה עד בינונית עקב זיהום בדרכי הנשימה, שלשול, החלמה ממחלת חום, הנקה, או קבלת אנטיביוטיקה, אינם מהווים עילה לאי קבלת החיסון במועדו.
תופעות לוואי
תופעות הלוואי, מלבד תגובה מקומית מכאיבה, נדירות ביותר.
משרד הבריאות, במסגרת ניטור נגיף הפוליו בדגימות הביוב במקומות שונים בארץ, כלקח מהתפרצות הפוליו בשנת 1988, הודיע על מציאות נגיפי הפוליו בביוב בישוב רהט בדרום ועל התפשטות במערכת השפכים של לוד, מודיעין, וישובים מלב השרון כגון גלגוליה.
העברת המחלה אינה נעשית דרך הביוב אלא שלביוב הופרש הוירוס מנשאים שבאו כנראה ממצרים, עקב הדמיון בין הנגיף שאותר בארץ לזה שאותר בחודש דצמבר החולף במצרים.
לאור הממצאים הללו מומלץ להקפיד על קבלת החיסוים כנגד פוליו במועדם שכן מתן שתי זריקות החיסון בתרכיב המומת - IPV אמור כבר להקנות הגנה טובה, והשלמה ל - 4 מנות - האופטימאלית.
מלבד נושא החיסון הרי המניעה הטובה ביותר היא ההגינה ומומלץ במיוחד על רחצת הידים בת 20 שניות לאחר שימוש בשרותים, החלפת חיתולים לתינוקות, ולפני טיפול במזון.
