פורומים חדשים
כלים שימושיים
אין מחלוקת בין החוקרים שצריכת סוכרים מוגזמת תורמת להשמנה ובעיות רפואיות נילוות אחרות.
במסגרת הבהילות להפחתת הפחמימות והסוכרים, נמצא שאנשים בדיאטות אילו מונעים עצמם מצריכת פירות, והופכים את הפירות לנפגעי הדיאטה.
מאמר עמדה המופיע בבטאון JAMA - בטאונה של ההסתדרות הרפואיית האמריקאית - בתחילת חודש יולי, גורס שצריכת פירות אינה כרוכה בכל תופעת לוואי ללא תלות בכמות הפירות הנצרכת.
נהפוך הוא, צריכת פירות עשויה להביא להפחתה במשקל הגוף ולצמצום התופעות הכרוכות בהשמנה.
יתרון הפירות נעוץ בעובדה שהסוכר כלוא בתאי הפרי כאשר סיבי הפרי מהוים מעין פיגום אשר בעת אכילת הפרי מקנה תחושה של שובע מלבד יתרונות מטבוליים.
בצריכת תפוחי עץ למשל, הסיבים שבפרי מסייעים להאטת ספיגת הפרוקטוז, הסוכר העקרי בפירות השונים.
הפרוקטוז נמצא בתרכיזי תירס כממתיק מרכזי, ולאור תרומתו להגברת תחושת מתיקות של המזון יותר מאשר הגלוקוז, ותרומתו למרקם בצקים בהכנת עוגות, הוא מהווה מרכיב צריכה מרכזי בהכנת עוגות ומשקאות שתיה ממותקים רבים.
לאור מגיפת ההשמנה בעשורים האחרונים מתפרסמים חדשים לבקרים איסורים על מכירת משקאות ממותקים שידם רב להם בגרימת ההשמנה.
הוכח באמצעות בדיקות הדמיה של תהודה מגנטית (MRI), שבעוד שצריכת גלוקוזה מביאה להפחתת הפעילות של האזורים הקשורים לוויסות התיאבון, ולהגברת תחושת השובע, הרי שצריכת פרוקטוזה לא הביאה לכל אפקט מעין זה.
התוצאה הישירה לצריכת הפרוקטוז היא יצירת פעילות מוחית המעודדת הגברת אכילה, ומכאן קצרה וקלה הדרך להשמנה.
אכילת פירות שסיביה מונעים או מאיטים ספיגת הפרוקטוז, מסייעת להגברת תחושת התיאבון וצמצום אפקט הפרוקטוז.
ניתן לכאורה ליצור תמיסה המכילה כמויות זהות של סיבים ופרוקטוז, אך השפעת תמיסה כזו מסתבר אינה יעילה בהשואה לצריכת פירות בהן הפרוקטוז כאמור כלוא בין סיבי הפרי.
בצריכת הפירות, תהליך הספיגה, בשל סיבי הפרי, איטי יותר מאשר תמיסה בעלת אותם מרכיבים, ולפיכך שחרור סוכר הפרי הדרגתי ועל פני שטחים נרחבים יותר של המעי, כך שזמן הספיגה הממושך יותר מאפשר לכבד להתאים עצמו למטבוליזם הסוכרים מצד אחד, ומונע מהלבלב לפעול בצורה מאומצת , מה שמצמצם את הסיכון להתפתחות תנגודת אינסולין, ומכאן גם הפחתה בסיכון להתפתחות סוכרת מצד שני.
השחרור האיטי גורם למזון להגיע לשטחים מרוחקים יותר של המעי ובכך לסייע בשחרור הורמונים הקשורים לתחושת השובע הנמצאים באזורים אילו.
כלומר, בשל דרך שחרור הסוכרים מהפרי, הפירות עשויים לתת לנו תחושת שובע ובכך לצמצם את אכילת היתר.
יתרון נוסף שחוקרים רואים בצריכת פרי היא שינוי בהרכב חיידקי המעי ובסיוע שהם נותנים להתפתחות חיידקים טובים יותר.
מה הפרי המועדף?
מסתבר שאין פרי מועדף ויש לגוון את צריכת הפירות על פי צבעי הקשת.
ולבסוף, יש לזכור שמזון מעובד מפרי ו/או מיץ, אינם שומרים על יתרונות הפרי השלם מהסיבות שצוינו לעיל.
פרי מיובש אף הוא לוקה בכך שיש בו ריכוז קלוריות וסוכרים בנפח קטן מה שמביא
לעיכול מהיר וספיגה מהירה, אך עדיין הם עדיפים על מיצי פירות.
היררכית צריכת הפירות בחשיבות יורדת תהיה לכן - פירות שלמים, פירות מיבשים פירות מיובשים מסוכרים ולבסוף - מיצים מיובשים.
במסגרת הבהילות להפחתת הפחמימות והסוכרים, נמצא שאנשים בדיאטות אילו מונעים עצמם מצריכת פירות, והופכים את הפירות לנפגעי הדיאטה.
מאמר עמדה המופיע בבטאון JAMA - בטאונה של ההסתדרות הרפואיית האמריקאית - בתחילת חודש יולי, גורס שצריכת פירות אינה כרוכה בכל תופעת לוואי ללא תלות בכמות הפירות הנצרכת.
נהפוך הוא, צריכת פירות עשויה להביא להפחתה במשקל הגוף ולצמצום התופעות הכרוכות בהשמנה.
יתרון הפירות נעוץ בעובדה שהסוכר כלוא בתאי הפרי כאשר סיבי הפרי מהוים מעין פיגום אשר בעת אכילת הפרי מקנה תחושה של שובע מלבד יתרונות מטבוליים.
בצריכת תפוחי עץ למשל, הסיבים שבפרי מסייעים להאטת ספיגת הפרוקטוז, הסוכר העקרי בפירות השונים.
הפרוקטוז נמצא בתרכיזי תירס כממתיק מרכזי, ולאור תרומתו להגברת תחושת מתיקות של המזון יותר מאשר הגלוקוז, ותרומתו למרקם בצקים בהכנת עוגות, הוא מהווה מרכיב צריכה מרכזי בהכנת עוגות ומשקאות שתיה ממותקים רבים.
לאור מגיפת ההשמנה בעשורים האחרונים מתפרסמים חדשים לבקרים איסורים על מכירת משקאות ממותקים שידם רב להם בגרימת ההשמנה.
הוכח באמצעות בדיקות הדמיה של תהודה מגנטית (MRI), שבעוד שצריכת גלוקוזה מביאה להפחתת הפעילות של האזורים הקשורים לוויסות התיאבון, ולהגברת תחושת השובע, הרי שצריכת פרוקטוזה לא הביאה לכל אפקט מעין זה.
התוצאה הישירה לצריכת הפרוקטוז היא יצירת פעילות מוחית המעודדת הגברת אכילה, ומכאן קצרה וקלה הדרך להשמנה.
אכילת פירות שסיביה מונעים או מאיטים ספיגת הפרוקטוז, מסייעת להגברת תחושת התיאבון וצמצום אפקט הפרוקטוז.
ניתן לכאורה ליצור תמיסה המכילה כמויות זהות של סיבים ופרוקטוז, אך השפעת תמיסה כזו מסתבר אינה יעילה בהשואה לצריכת פירות בהן הפרוקטוז כאמור כלוא בין סיבי הפרי.
בצריכת הפירות, תהליך הספיגה, בשל סיבי הפרי, איטי יותר מאשר תמיסה בעלת אותם מרכיבים, ולפיכך שחרור סוכר הפרי הדרגתי ועל פני שטחים נרחבים יותר של המעי, כך שזמן הספיגה הממושך יותר מאפשר לכבד להתאים עצמו למטבוליזם הסוכרים מצד אחד, ומונע מהלבלב לפעול בצורה מאומצת , מה שמצמצם את הסיכון להתפתחות תנגודת אינסולין, ומכאן גם הפחתה בסיכון להתפתחות סוכרת מצד שני.
השחרור האיטי גורם למזון להגיע לשטחים מרוחקים יותר של המעי ובכך לסייע בשחרור הורמונים הקשורים לתחושת השובע הנמצאים באזורים אילו.
כלומר, בשל דרך שחרור הסוכרים מהפרי, הפירות עשויים לתת לנו תחושת שובע ובכך לצמצם את אכילת היתר.
יתרון נוסף שחוקרים רואים בצריכת פרי היא שינוי בהרכב חיידקי המעי ובסיוע שהם נותנים להתפתחות חיידקים טובים יותר.
מה הפרי המועדף?
מסתבר שאין פרי מועדף ויש לגוון את צריכת הפירות על פי צבעי הקשת.
ולבסוף, יש לזכור שמזון מעובד מפרי ו/או מיץ, אינם שומרים על יתרונות הפרי השלם מהסיבות שצוינו לעיל.
פרי מיובש אף הוא לוקה בכך שיש בו ריכוז קלוריות וסוכרים בנפח קטן מה שמביא
לעיכול מהיר וספיגה מהירה, אך עדיין הם עדיפים על מיצי פירות.
היררכית צריכת הפירות בחשיבות יורדת תהיה לכן - פירות שלמים, פירות מיבשים פירות מיובשים מסוכרים ולבסוף - מיצים מיובשים.