פורום פסיכולוגיה מבוגרים

היי

למוח שלנו יש ברירת מחדל. שהוא נחשף לסביבה בחוויות חיוביות ופחד. שלדעתי מתחיל מהכואב.יש תכונות מולדות ועליהם מולבשת סביבה והופכת לאחת .נדמה לי בשפה המקצועית זה נקרא גנוטיפ ופנוטיפ ששניהם מתערבבים והופכים לתוכנית אחת. במוח ובגוף שלנו. מערכת העצבים מגדירה למוח על חמשת החושים נעים לא נעים .(שהנעים לא נעים הם קוקטיילים של נקרא להם אנדורפינים. חלק יגדרו בתחושות פיזיות .וחלק יהפכו לתחושות מנטאליות. שבסופו של דבר הכול זה אותות חשמליים שהמוח נצרב והם וירטואליים. וכימיה והורמונים שמופרשים בזמן חוויות חיוביות ופחד בני אדם מתמכרים להרגלים ומתמכרים לאותם אנדורפינים.

אם ניקח את השמיכה לדוגמא. התהליך הבסיסי הוא תהליך של יניקה של מציצת אצבע.(זיכרונות ילדות של מגע ורוגע. וטריטוריה.)האם במציצה עד גיל מאוחר יש בעיה ?הבעיה היא רק תדמיתית . אין שם נזק לא למוח.(להפך הרגשת רוגע.) לא לגוף. ולא לסביבה .ואם מדובר במציצה אנחנו החיות שמוצצות כול חיינו ועוד בבטן אימנו(את הלשון כדי להכין את בליעת הרוק .זה רפלקס מולד)רק זה תהליך שמתרחש בתוך הגוף ואף אחד לא רואה .אז גם את השמיכה אף אחד לא רואה. לפעמים היא לבד תבין בצורה בוגרת הגיונית .שאפשר להביא הנאה ואושר מדברים אחרים. התופעה לדעתי יכולה להראות שנוח לה להישאר ילדה .זה יכול לבוא או מעודף פינוק או מחוסר באהבה. אבל יש שם עוד הרבה דברים שיש לה באישיות.