הוספת הודעההוספת תגובה פורום פסיכולוגיה-מבוגרים - ראש הפורום

מה עושים? הצילו!

דפי(4.6.2005, 1:56)

אני כרגע במספר מצבי משבר ביחד:

לפני מספר חודשים נישאתי לבחור לאחר שנה של קשר. הטריגר לחתונה היה העובדה שעזבתי אותו לאחר שלא ידע להחליט אם הוא רוצה בי ואני, לחוצה מאוד על ילד, (בת 39) ,הצלחתי להיפרד. הבחור הבין שאני ממשיכה קדימה ושב עם טבעת.

לצערי הרב, שלא כמו במקרים דומים, החתונה החפוזה בקפריסין לא שינתה את חוסר היציבות של הבחור. הוא עזב כשבועיים לאחר החתונה, נשארתי בקשר עימו כי שיתף עימי פעולה בטיפולי הפריה שעברתי וכך החזיק אותי עימו בקשר. חשוב לציין כי שיתוף הפעולה היה קלוש ואף פעם לא ידעתי עד הרגע האחרון אם יתן את הזרע, אך בשל גילי חשבתי שזה צ'אנס להרות ועברתי את כל מסכת היסורים שהעביר אותי בדרך להריון המיוחל.

הבחור לא גר עימי, נפגש עימי בעיקר לצורך הטיפולים, (ממש לא התראינו!!!) התלבט ברצונו בקשר בלי סוף ולמרות חוסר ההגיון שבדבר, לא יכול היה להיפרד ממני ומתן הזרע היה החוט המקשר.

(זו היתה מעין סחיטה מצידו ואולי גם מצידי, לא נתגרש אם תיתן את הזרע וכו').

רק הרצון העז בילד השאיר אותי בקשר האומלל הזה ומזה חודשיים אני בהריון.

לכאורה השגתי את מה שרציתי:

אבל אני בשמירה מוחלטת מראשית ההריון (מקבלת כל יום זריקות בביתי) ואני לבד לבד (בגלל חוסר היציבות של הבחור, עוד לפני החתונה עברתי לדירה זמנית שנמצאת רחוק מהמשפחה והחברים).

מאז ההריון הבחור הגיע לביתי פעם אחת ובימים אלה אנו מתגרשים והוא משתף פעולה בעניין הגירושין (נשמע מטורף נכון? דוקא אחרי שהריתי, במקום להילחם עלי הרים ידיים לגמרי) אני עצובה כי בזאת נסתם הגולל על הפנטזיה (ואני מבינה שהיתה זו פנטזיה כי הבחור באמת נוראי) שאקים עימו משפחה. (אני הצעתי טיפול זוגי וכו' והוא לא רצה).

פרט לכל הקושי שפירטתי, אבא שלי חולה בסרטן ואנחנו (כל המשפחה) במלחמה רצינית על בריאותו. (למותר לציין שבריאותו של אבי חשובה לי יותר מהכל!), המשפחה שלי מאוד תומכת אבל קשה לי לבקש מאחי ואחותי שמטופלים במשפחות ונלחמים בחזית של המחלה של אבי, לבוא לביקורים וכו'.

יש סיכון שאיאלץ להיות בשמירה עד סוף ההריון, בשל כך גם אתקשה לעבור דירה כשאסור לי לעשות ולו מאמץ קל.

(להיעזר עכשיו בבני משפחתי העסוקים עד מעל הראש בעבודה, במשפחה ובבריאותו של אבי, (מתרוצצים כל היום בין רופאים) נראה לי ממש לא לעניין).

מה עושים?

אני כמהה לבן זוג שיתמוך בי ולו בחיבוק ומבינה שעד סוף ההריון ככל הנראה אצטרך לוותר על כך (גם הריונית רגילה היא לא אטרקטיבית וקל וחומר מישהי מנוטרלת כמוני..)

חשוב לציין שאני טיפוס מאוד זוגי, מאוד חם ומאוד אנרגטי ואני מטפסת על הקירות מיאוש והיום אפילו עלו בי מחשבות כפירה על ההריון שכל כך כל כך סבלתי כדי להשיג אותו.

קשה לי קשה לי קשה לי, האם יש לך עצה עבורי?

סליחה על אורך היריעה, הרבה צרות(: ...

הרבה תודה על תשובתך!