הוספת הודעההוספת תגובה פורום פסיכולוגיה-מבוגרים - ראש הפורום

מעגל קסמים

אודי(29.6.2005, 13:32)

שלום עירית,

אני בן 50 לאחר שתי מערכות יחסים ארוכות מאוד. בעבר הייתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי (כולל קבוצתי) במשך שנים רבות, בעיקר בגלל בעיות של חרדה ותלות. מאז שעזבתי את הטיפול (בהסכמה עם המטפלת) אני מרגיש שהפכתי אדם הרבה יותר עצמאי. ב-10 השנים האחרונות פקדו אותי אירועי חיים קשים מאוד, שרובם תוצאה של "כוח עליון" (תאונת דרכים קשה וכו') וכתוצאה מכך, חלה החמרה במצבי ונכנסתי לדיכאון. חזרתי לטיפול אצל אותה מטפלת, בשילוב טיפול פסיכיאטרי, אך כל התרופות נגד דיכאון לא עזרו ורק גרמו לאובדן מוחלט של התפקוד המיני ואילו הטיפול הפסיכולוגי גרם לרגרסיה גם לדעת המטפלת. בתחילת התקופה הייתי תלוי מאוד באנשים והיה קשה לי להישאר לבד, אך לאחר מאבק עצמי קשה ולאחר שהתלות באנשים גבתה מחיר כבד מדיי, הצלחתי להישאר לבד ומאז אני לבד יותר ויותר. נעשיתי אמנם עצמאי ומתפקד כפי שלא הייתי באף שלב אחר בחיים, אך נשארתי עם הדיכאון ולבד. התייעצתי עם המטפלת שלי, שמכירה אותי שנים רבות (ותוך כדי הטיפול אצלה חל שיפור משמעותי במצבי) והיא אמרה לי ביושר ובהגינות ראויים לציון שהתקדמתי מאוד והיא לא רואה איך טיפול (אצלה או אצל מישהו אחר) יכול לקדם אותי יותר. ואכן, נהפוך הוא: מספר ניסיונות שעשיתי לחזור לטיפול אצל מטפלים אחרים רק גרמו לחידוש התלות בכל תחומי החיים (ולא רק בטיפול). אני יודע שיש תופעה של רגרסיה בשירות האני, כלומר, של תלות במטפל שבסופו של דבר, אמורה לקדם את האדם, אך במקרה שלי התלות שנוצרת בטיפול מדרדרת אותי מייד לשלב שעברתי מזמן בחיים. למעשה, נוצר קשר או התניה בין העצמאות שלי ובין הבדידות. אין לי כמעט קשרים עם אנשים. בניסיונות מזדמנים ליצור קשר כלשהו, אני יכול להיות רק בעמדת ה"מקשיב" ואיש אינו רוצה להקשיב לי.

אודה לך מאוד אם תוכלי לתת לי "טיפ" דרך המדיום המאוד מוגבל הזה באשר לכיוונים אפשריים.

תודה,

אודי