פורום פסיכיאטריה מבוגרים

אחרי טיול ארוך של כשנה, החזרה לארץ ואיתה הנפילה, ההתאפסות והחזרה לשגרה- דווקא אז החלה הבעיה לצמוח.

אני מרגישה ששגרת היומיום שלי משעממת אותי ואני לא מצליחה למצוא בן זוג כבר קרוב לשנה.

אני אפילו לא יודעת מהיכן זה נובע: אני מאוד אוהבת את הגוף שלי, ואין לי בעיות תדמית עצמית או ביטחון עצמי- אני יודעת שאני נראית טוב ומושכת תמיד תשומת לב חיובית מסביבי.

אבל יש בי מעין קול קטן, שאחרי יום שלם של תזונה מאוזנת לחלוטין- ממנה אני מאוד מרוצה, פתאום אומר לי שיהיה לי ממש כיף לאכול את כל הדברים שאני לא מרשה לעצמי (חפיסות עוגיות, שוקולדים, עוגות שלמות, מאפים) והכל כמה שארצה, כי הכל ייצא בכל מקרה.

העניין הוא שזה אפילו לא שינה את המשקל שלי- אני בדיוק אותו הדבר עם או בלי ההקאות. זה אפילו לא זה. אני פשוט לא מצליחה לשים את האצבע מהיכן זה נובע, וגם כשאני מנסה להפסיק- אותו "קול" קטן חוזר ואני לא מצליחה להשתיק אותו.

לא סיפרתי על כך לאף אחד- אני ממש מתביישת בכך. אני גרה לבד, כך שאני לא צריכה גם לתת דין וחשבון לאף אחד, וכעת אני לא רוצה ולא יכולה להרשות לעצמי ללכת לטיפול- מכיוון שמעבר לאספקט הכספי, יש בזה מעין הודאה עצמית בכך- ואני חושבת שגם את השלב של הבנה שזו בעיה חמורה שעדיין לא עשיתי עם עצמי (אף על פי שאני כותבת על זה...)- ואני גם לא רוצה לעשות.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

תודה רבה מראש,

שני.