פורום פסיכיאטריה מבוגרים

אני מאוד מפחדת לספר למישהו על העניין- אני לא יכולה לשאת את המחשבה שהם ידעו שאני כזו... הרי תמיד הייתי הבת המושלמת. זה מאוד קשה לי.

לגבי הטיפול- זה מעבר לעניין הכספי... אני מפחדת להודות בזה מול עצמי- "אני יכולה לשלוט בזה"..."אני אצליח להתגבר"... "זו לא בעיה אמיתית". אני יודעת שזה נשמע מאוד אמביוולנטי כי אני כן כותבת על זה כאן- אבל הדרך היחידה שאני יכולה לחשוב על פיתרון היא על ידי לא להתמודד עם הבעיה לא מול מישהו- ולכן הפעם הראשונה והיחידה שהעליתי את הבעיה היא כאן- בכתב ובעילום שם.

אני מחפשת איזשהו פיתרון שיצליח לעשות לי את הסוויץ' בראש, קיוויתי אולי תוכל לעזור לי אם יש דרך "לאמן את עצמי" לשינוי- או רעיון שאוכל לדבוק בו על מנת להשתיק את אותו רצון בלתי מוסבר להקיא. אם ישנה דרך חשיבה מסוימת שאוכל לסגל לעצמי על מנת להתמיד על דרך הישר ולהתמודד עם הלחץ בחיי (והשעמום)- שגורמים לי לחזור לבולמוסי האכילה המטורפים וההקאה שאחריהם.

תודה רבה.