הוספת הודעההוספת תגובה פורום הפרעות חרדה - ראש הפורום

חרדת עדשות..

כפיר(20.3.2006, 19:57)

רציתי לשתף אתכם בתחושות, אולי תאמרו שאני טועה וזה חשוב לי לדעת זאת, , אך לתחושה הנורא מפחידה והלא קלה שבהחדרת עגדשות שעושה את התהליך לא קל, מתווספים דברים נוספים: זלזול צוות המרפאה(מכון האופטיקה) באישיותי ובקצבי האישי בזריקת "ססמאות" "דרבונים" ואולי גם "עקיצות", והרבה הרמות ידיים ואי הבנה או מתן מקום למה שאני מרגיש.. וזה הגיע למצב בו המדריכה השאירה אותי לבדי בחדר, בעוד שעוד לא הצליתי אפילו פעם אחת להחדיר העדשות לבדי, מה שהתליך שבוצע ע"י האחרים לא היה יותר פשוט...לטענת אותה בחורה, אין לה מה לסייע ולא יעזור אם תסתכל עליי, והיא צריכה לעשות דברים אחרים...מה גם שההדרכה לא בוצעה בצורה יחידנית אלא עם לקוחות נוספים, מה שגרם ליצירת אווירת "תחורותיות" שלא הובילה לכלום.....אלא אפילו הורידה את הביטחון עוד יותר....

כלומר לאחר שלמדו אותי בצורה טכנית עזבו אותי לנפשי, וכשהתלוננתי על הקושי העצום (מתוך מקום לבדוק איך ניתן להמשיך או להסתייע), קיבלתי פידבקים ש"צריך לתהאמץ" וכו'...עולות כעת מספר אפשרויות: הסיבה שבחרתי במקום המאוד ספיציפי הזה, הוא בגלל מי שמנהל המקום ודווקא נמצא חביב ונחמד ומאוד מבין ומתחשב, , ובחרתי במקום זה עקב המלצות הרופאה המטפלת וחנות אופטיקה בעיר שהייתה מספיק פיירית לומר שעם קרטוקונוס הם לא מוכנים להתעסק והפנו אותי למכון האמור...

מכאן שעומדות בפניי מס' אפשרויות: 1. לוותר על העדשות, ולראות לאן תנשוב הרוח ו"להסתפק" בראייה של 6/15 ו- 6/20 לאחר תיקון משקפיים

2. להחליף מכון בהמלצה אחרת .

3. לנסות ללמוד הרכבת העדשות באופן חיצוני ורק לאחר מכן לחזור לשם.. (שכן הייתי שם ב"תרגול" מעל שעה וחצי ולא הצלחתי להכניס העדשה פנימה).ולהראות שאני מצליח בהרכבה ולהתסגל ולחזור להמשך בדיקות ע"י המומחה ....

4. לגשת לשם בהרגשה שזה לא יילך ולנסות שוב ושוב עד שהם יתאיישו לבד(נראה שהם כבר התאיישו).

5. להגיע לשם, ולבקש לשוחח עם המנהל שבגללו אני הגעתי לשם, שינחה בהדרכות אישיות ויותר ארוכות ואולי יהיה בסדר...

נורא קשה לי וקשה לי להאמין שזה יצליח.

בנוסף,

אני לא יודע מאיפה להתחיל ... מזה מס' שנים עם חרדות כלליות ובדר"כ לפני התחלה חדשה או התקדמות הן מתגרות.. לפעמים גם על רק חברתי(כמו להכיר מקום חדש, חשש שיכעסו עליי וכו').

נסייתי פסיכותרפיה דינאמית פרטנית וקבוצתיתי שבני מחזורים (כלומר שנה לכ ל מחזור פרטני וחצ שנה לכל מחזור קבוצתי), יש הטבה אך איטית מאוד...

עם התחלת הלימודים האקמאיים השנה בלטה במיוחד חרדה גבוהה במיוחד,שבעטיה פניתי לסיוע רגשי בפעם השלישית שהחל כדינאמי.

רופאת המשפחה באותה תקופה הציעה לשקול לדרוש התערבות פסיכיאטרית לטיפול בחרדות הבאות והולכות (גם שהן הולכות הן לא בדיוק לא נעלמות), ועקב כך במצב רוח לא המרומם ביותר, אך לא במצב דיכאוני, כלומר מצב ביניים שבדר"כ קשור לאכזבות והצלחות,

בתהליכי טיפול קודמים אובחנתי ע"י פסיכולוגים כהפרעת אישיות אינרטוורטית בינונית, ספליט בין כוחני לחלש, והאחרונה הייתה חרדה חברתית...

כעת בטיפול הנוכחי מעבר לנושאים שעולים, עולה נושא של רגישות למגע ואיך הוא משפיע על אי הרכבת עדשות מגע (אני חייב אותן כעת בגלל אבחנת קרטוקונוס), ונושא זה מלחיץ ומביא עימו חרדות משל עצמו..ניסיתי טיפול התנהגותי אך לא יכולתי לפנות מקום להצלחת הטיפול..

בדר"כ התגובות שלי למה אומרים ומה קורה לא פרדוקטיביות וגורמות להרגשה שהכל קורס..

זה לא חדש וזה מתמשך...

רציתי לציין כי יש תנודות רגשיות בין פחד-רגיעה, שמחה-עצב, יכול-לא יכול, כועס-שליו

כמו-כן , שרירי השכמות תפוסים תמידית, ועייפות משיחה עם רופאת המשפחה קושרת את העייפות וטונוס שרירים גבוה למתח והחרדה...

היום ביקשתי לבדוק אפשרות לבד' פסיכיאטר שאולי יוכל לסייע תרופתית ושאלותיי הן:

1. מה כוללת הבדיקה?

2. על סמך מה הפסיכיאטר קובע צורך תרופתי, וולפי מה הוא קובע את סוג התרופה?

3. האם קיים דיווח חיצוני מעבר למרפאה שלו?

4. האם רופא המשפחה בעת המרה יצטרך לדווח על כך בויתור סודיות?

5. האם יש השפעה על המשך החיים ברישוי נהיגה וכו'?

6. האם ניתן למצוא פתרון שלא יעשה הרבה בעיות ו"ימריץ"?

תודה על הכל