פורום פסיכולוגיה - פעוטות

הבת שלי בת שנתיים וחודש , נגמלה מהנקה אינטנסיבית לפני כ- 3 חד' (נשארה רק הנקה לפני השינה) והיא נגמלה בצורה מדהימה , טבעית , הדרגתית , הרבה שיחות על כך פשוט פלא. כך גם גמילה מטיטולים צ'יק צ'ק ובצורה מופלאה...

אני בהריון בחודש רביעי וככל שאני גדלה אני מתקשה לשאת אותה עליי כבעבר - בדר"כ נעניתי לכל צורך שלה ובייחוד כזה שקשור בחום ואהבה.

היא כל הזמן רוצה שארים אותה וגם כשאני מרימה אותה היא צועקת לי באוזן אמא קומי ,בואי אליי , תרימי אותי... לא עוזר לחבק אותה בישיבה ,לנסות לתת לה יד וללכת ברגל היא פשוט רוצה על הידיים ובתנועה.

זה הגיע למצב שאני מאבדת סבלנות (מה של ממש מתאים לי) , אני כועסת עליה , מתעלמת מהבכי שלה , אומרת לה שתפסיק לבכות , בקיצור מתקשה להתמודד עם הסוגייה.

בדרכ מה שאני עושה זה להגיד לה שאני לא מרימה אותה , ואז היא באה לרגליים שלי מושכת לי את המכנסיים בבכי מרורים , צועקת בואי אליי ואני ממשיכה בעיסוקיי תוך כדי שאני אומרת לה שאני לא ארים אותה כי אני לא יכולה (אם יש לי שקיות ביד או שוטפת כלים או כל דבר אחר שמונע ממני להרים אותה ולפעמים כך סתם מתוך צורך להפסיק את הרגל הידיים).

ברוב הזמן אני מרימה אותה הפך להיות סוג של אוטומט מה שנראה לי מאד מבלבל עבורה.

כשאני נמצאת אצל אנשים אחרים זה סיוט עבורי כי היא רוצה להיות רק עליי כל הזמן ואני פשוט מעדיפה להשאר בבית.

יש בה רק דברים טובים ומדהימים - זה הדבר היחידי שקשה לי להתמודד איתו שאני לא מבינה איך ומה אני צריכה לעשות כדי להחזיר את התקשורת בינינו וההבנה .

איך מתמודדים עם זה?????????????????

תודה וסליחה שזה ארוך