פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום לרווית וליערה,

במובן מסויים, הבקשה של הילדים שלכן היא שתמשיכו להתייחס אליהם כאילו שהם הילדים הבלעדיים ו/או הילדים הקטנים של המשפחה. ההיריון שלכן מונע זאת. אומנם העובר טרם נולד, אך הוא כבר נוכח בבית ובמשפחה. במקביל לכך, הפעוטות שלכם כבר כבדים מדי בכדי לסחוב על הידיים, ובעיקר - כבר אינם הילד היחידי בבית.

זוהי המציאות, היא איננה נעימה, אך אל מציאות זו גם אתן וגם ילדכים צריכים להתרגל.

המסרים שהייתי מציע לכן להעביר כוללים התייחסות מלאה למציאות זו.

למשל, "הייתי רוצה להרים אותך עכשיו, אך אינני יכולה בגלל התינוק שיש לי בבטן..."

אמירה זו מבהירה את המציאות. היא לבטח תעורר תיסכול וכעס. אך עליכן לנסות לאפשר זאת (לתת לרגשות הכעס הקינאה והתסכול לגיטימציה כשהדבר אפשרי) ובמקביל לנסות לנחם ולהרגיעם.

ניתן לנסות לצרף לאמירה זו ולדומות לה ניסיונות של משא-ומתן. למשל: "אינני יכולה להרים אותך עכשיו... מה היית רוצה שנעשה במקום זאת?"