פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום ד"ר יש לי שאלה, אני לא בטוחה שזה המקום הנכון, אבל אם כן אשמח לתשובה

אני בת 18 עוד מעט 19, ויש לי חבר בן 19 עוד מעט 20

אנחנו ביחד קרוב לחצי שנה, אבל לפניי כחודשיים התחילה בעיה של קינאה. אומנם אנחנו גרים לא באותו עיר, אבל את רוב השבוע מבלים ביחד (הוא אצלי ואני אצלו בבית). כאשר הוא לא איתי, אני תמיד חוששת שהוא עם מישהי,למרות שאין לי שום סיבה לחשוב ככה. נכון שהוא "החתיך והמקובל" ויש הרבה בנות רוצות אותו, כמו שהוא טוען אני האחת בישבילו, ואין לי סיבה לחשוב אחרת. למרות זאת, אני לא מפסיקה לקנאות. אפילו כשהוא איתי ומישהי זורקת לו מבט והוא לא מתייחס, זה מעצבן אותי. אני מקנאה בלי סיבה, וזה כבר בפך לחולני. אם בלילה כשאני מחכה שהוא יתקשר, ואז הוא אומר שיש לו עוד כמה סידורים ונדבר אחר כך, אני מתעצבנת-איזה סידורים באמצע לילה? לשאלתי איפה היית-אצל חברים. אין לי שום סיבה לא להאמין לו, אבל אני בכל זאת לא מאמינה לו. העצבים האלה באים על חשבון ההורים שלי, אני מוציעה את העצבים עליהם, בלי כוונה כמובן. אני לא יכולה להפסיק לקנאות, אבל גם להמשיך ככה אני לא יכולה, כי כל פעם שאני מדברת איתו על זה, הוא נעלב.

מה תייעץ לי? מה עושים במקרה כזה?

(יש לציין שחבר לשעבר, שהיה האהבה הראשונה שלי, בן אדם שהאמנתי לו יותר ממה שהאמנתי לעצמי-עזב אותי בישביל מישהי אחרת שהכיר בחו"ל, ולכן עכשיו קשה לי להאמין למישהו).

תודה מראש.