פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום

אני בת 18. מסיימתת השנה תיכון ומתגייסת בחופש הגדול. אני מרגישה ממש רע. מצבי רוח שלי משתנים של שניה מרע לרע יותר, כלומר רוב הזמן רע לי וממש ממש מעט מהזמן אני מרגישה בסדר. הגעתי למצב שהדברים הכי קטנים יכולים לגרום לי להיכנס למצב של באסה רצינית מאוד. נמאס לי מהחיים האלה. אני מרגישה שאין לי כח לנתמודד ואני יודעת ששינוי יכול להגיע רק ממני בספנים וזה מייאש עוד יותר כי אני לא מאמינה בעצמי שאני יכולה להשתנות. אני נכנסתי לפני חצי שנה למצב של דיכאון חרדתי ואני לוקחת פלוטין. בהצלחה הרגשתישהכדורים עוזרים אבל עכשיו לא מרגישה ככה כל כך(אני כבר חודש וחצי לוקחת) . חזרתי להיות בבאסה רוב הזמן ולקחת דברים מאוד קשה.בנוסף אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר כמה חודשים ובטוחה שאני אמשיך אותו עוד כמה חודשים לפחות. אני מרגישה אבודה, חסרת אונים, אני מתנהגת מוזר. יש לי גם בעיות עם המשפחה שלי. יש לי אחלה משפחה באמת ככה שנראה לי שהשריטה אצלי. אני פשוט לא מתחברת אליהם ולא מרגישה שאני אוהבת אותם יותר מכך שאני יודעת שאני אוהבת אותם כי הם בני משפחתי. מרגישה שהלב שלי כואב ללא הפסקה. אני מרגישה שאני ממש מתנהגת מוזרץ היום רגעים שממש שקלתי להתאבד אבל הפחד הכי גדול שלי הוא מהמוות ככה שאני לא אעשה את זה אלא אם כןן אני אחטוף קריז. יש רגעים שאני מרגישה שפויה ואומרת לעצמי שזה ברור שאני ללא אצאבד ויש רגעים שאפשר להגיד שאני חושבת על זה ממש ברצינות בעיקר מתי שממש רע לי. אני מוצאת שהחיים הם חסרי טעם שהסבל שלי עולה על האושר ובכלל אני לא מוכנה לסבול את רגעי הסבל למען הגעה לרגעי האושר. אני מפחדת למות ולכן לא אתאבד ומצד שני אין לי כח לחיות ולהתמודד עם דברים שהחים מציבים ליץ אני מרגישה כמו סטודנטית חופשית. דיי עושה מא שבא לי גם בקשר לבצפר ואם יש לי כח אני עושה מבחנים וכאלה ואם לא אז לא אני ממש לא עקבית.בקיצור אני מרגישה דיי תלויה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי מתי תעבור כבר ההרגשה המגעילה הזאת אלוהים אני כברכ לא יכולה יותר ולא יודעת מה לעשות. בנוסף אני מרגישה שאני כבר מעיקה על האנשים שסביבי יותר אלא מחוץ לבית שאני משתפת אותם במה שעובר עלי. אני מרגישה כבר שאני ממש עול עליהם כי אני מדברת איתם הרבה וזה.קיצר בקשה תייעץ לי מה לעשות.

תודה רבה

שבוע טוב