פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום ד"ר.

אני מיואשת אני חייבת עזרא אני לא יודעת כבר אית להיתמודד.

אנחנו זוג, בגיל 19-20. חבר שלי כמה שנים לפני שהכיר אותי היה לוקח סמים (אל אס די וכאלה) גם מעשן גראסץ גראס הוא מעשן עד היום, וכמה שלא ניסיתי להילחם לא הצלחיתי. כנראה שמזה התאפך לו משהו במוח והוא פשוט נהיה דפוק, והוא מודה בזה. יש לו מין "מתג" במוח שיכול במאית השניה להפוך אותו לאיש רע.

הסיפור של היום הוציא אותי מדעתי. קמנו בבוקר, התארגנתי ללכת לבסיס (אני חיילת) והוא כרגיל ללוות אותי לתחנה ולחזור לישון. הוא ביקש שאתן לא ג'ינס, והוא היה מלוכלך בשמן של אוטו. אמרתי לו "לא זה מגעיל כך לבד". התחלנו להיתווכח ובאמצע הדרך הוא פשוט אמר "כוס עמק" זרק לי את התיק שלי והלך. צעקתי לו "מנייק, זה מה שאתה, אל תגיד לי כוס עמק, והוא צעק לי "כוס עמו עמק" והלך לבית.

אני נסעתי לבסי סוערת רגשות, אך לא התקשרתי, חיכיתי שישן, שירגע ואז נדבר.

אכן, אחרי מספר שעות הוא התקשר, וכביכול השלמנו והכל היה טוב.

אחרי זה הייתה מסיבת פרידה לאחת הנגדות מהבסיס, הלכתי לעזור לה לארגן הכל, מלא אנשים היו שם, ואיכשהו לא שמתי לב איך הזמן פשוט טס לי. יצא לנו לא לדבר איזה 4 שעות.

בידיוק אחרי המסיבה הוא מתקשר, אני כמובן שמחה "מאמי מה המצב מה קורה" והוא מתחיל לצעוק שהוא לא חשוב לי, הסברתי לו שזה בגלל המסיבה וזה, הוא אמר לי שכנראה הצבא יותר חשוב לי, ביקש שאתן לו את הדברים שלו וניתקנו. אחר כך בהודעות עוד דיברנו קצת, ואז אחד המשפטים שלו היה:

" את יודעת למרות שאני אף פעם לא מקשיב לאנשים, אמא שלי צדקה כשהיא שאלה אם מגיע לך אחד כמוניואני כמובן עניתי כן עכשיו אני גם מבין כמה טעיתי, וזה לא שאני מתנסה, זאת את לא מעריכה כלום ממה שאני עושה בישבילך"

ואחרי זה הוא התקשר ושוב התווכחנו וגלשנו לנושא אחר. ואז הוא פשוט אמר לי "שרמוטה זה מה שאת".

ניתקתי, כולי עצבנית, ואז אחרי כמה זמן שוב הודעה:

"כמעט מהיום הראשון שהתחלנו לצאת ידעתי שיבוא היום הזה שתעדיפי את הצבא עליי יש לך אופי חלש ובצבא יש אנשים שיחייכו לך בפנים וירקו עלייך מאחורי הגב והם ניראים מגניבים ואת מושפעת רצי אז וואלה מותק תהני עם החברים החדשים שלך שינסו לזיין אותך בכל פעם שתתכופפי וכל פעם שתרדמי"

אחרי זה אמרתי לו שאני לא עובדת אצלו ושיבוא לקחת את הדברים שלו בעצמו ואז הוא כתב לי :

"אני אבוא שתזכרי כמה כיף היה לך ובישביל מה נתת לי ללכת ככה"

קרו לנו הרבה מיקרים שרבנו ואז אני רצתי אחריו, וגם ההיפך. אני כמובן יותר..... ותמיד הייתי נישבעת שהטעות לא תחזור על עצמה (למרות שלא עשיתי כלום במקרים מסויימים) וככל שהיינו רבים יותר, והייתי אומרת שטעות לא תחזור, כך הוא אמר שכבר שמע את זה. מפעם לפעם יותר ויותר קשה לי להחזיר אותו אליי.

אני אוהבת אותו, אני סולחת לו על הכל, רק שיחזור אליי, הוא אמר לי במפורש "ניפרדנו" ולמה??? ביגלל שלא התקשרתי?

יש לי אליך מספר שאלות:

1) האם לסמים שהוא לקח בעבר יש קשר לכל השינויי מצב רוח האלה וכל היציאות האלה? הרי פעם הוא לוחש לי עד כמה הוא אוהב אותי, וכמה לא מוכן לוותר עליי בשום אופן, ואחרי שניה הוא כאילו אדם אחר... האם יש קשר??? מה אתה חושב??

2)איך אפשר להחזיר אותו לחיים נורמליים? אני כאילו יודעת, בכל פעם שהוא מתפוצץ, אני במקום להתחיל לצעוק חזרה צריכה פשוט לבוא ולחבר, להרגיע. לפעמים אין לי אפשרות כי אני לא לידו, ולפעמים זה כזה שוק מהמילים שלו, שאני בכלל לא חושבת על להרגיע, אלה צועקת חזרה.

בבקשה ד"ר השבת הזאת יצאתי לבית עם נשק.... אני חשבתי על התאבדות כל כך הרבה פעמים, ביגללו, אני כל כך אוהבת אותו, אבל אף פעם לא מצאתי דרך קלה ביותר ופחות כואבת.. עכשיו יש לי כלי ירי מתחת לכרית... אם אני לא אחזיר אותו אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי....

בבקשה ד"ר אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות... אני בבית רק סופי שבוע, ורק אז אני יכולה להיכנס לאינטרנט. אם אפשר שתענה לי כמה שיותר מהר. כי אני לא אשרוד עד סופ"ש הבא אם לא תענה לי עכשיו.... כי אני חוזרת: יש לי נשק מתחת לכרית. אני על סף.

אני מבקשר ממך לענות במפורט על כרל השאלות ששאלתי, ותגיד לי מה לעשות?????

אני מיואשת.....

תודה מראש