פורום פסיכולוגיה-מתבגרים - ראש הפורום

אני אוהבת אותו, אך המוות קרוב...

סתם אחת(3.8.2007, 10:25)

היי אנה...

קראתי את ההודעה שלך, אמנם אני לא ד"ר בפסיכולוגיה (יום יבוא ואולי...) ואני יודעת שאנחנו לא אמורים להגיב פה להודעות, אבל אני יודעת שלא עונים פה להודעות בכל יום, וההודעה שלך מאד דחופה, אז אולי תגובה, אף שהיא לא מקצועית תוכל לעזור לך.

אני מבינה ממה שכתבת עד כמה החיים שלך מרגישים בלתי נסבלים כרגע. כל כך רע לך שאת מרגישה שאין טעם לחיים שלך. שעדיף כבר למות. כרגע זה נראה לך כמו הפתרון היחיד לכאב הזה שהוא בלתי נסבל. ובאמת, את מתארת מצב של מתח תמידי עם בן זוגך, וחוסר בטחון לגבי היכולת שלך להתמודד עם פרידה. אין ספק שזה מצב מפחיד ואת כואבת.

את עוברת תקופה מאד קשה, וחשוב לי להדגיש שמדובר בתקופה. בגלל המצב הרגשי הסוער שאת נמצאת בו, אולי קשה לך לראות שיש עוד כיוונים לפעול בהם, מלבד התאבדות. התאבדות זו אופצייה שקיימת תמיד, שלא בורחת לשום מקום. היא גם אופציה שאין ממנה חזרה. לכן שווה למצות את כל האפשרויות לפני שמחליטים להתאבד.

נסי להיזכר בתקופות שבהם היה לך טוב יותר, זה ימחיש לך עד כמה כל דבר הוא זמני. גם התקופות הקשות שאנחנו עוברים בחיים.

את זקוקה לעזרה דחופה. לכן פורום כזה שאין בו מענה כל יום, עלול לפספס אותך. למען עצמך, והתקופות הטובות שעוד תחווי, פני לעזרה יותר מיידית.

את יכולה לפנות לער"ן בטלפון 1201, את יכולה לפנות לער"ן גם באייסיקיו 296004540 וגם בצ'ט שלהם שנמצא באתר http://www.eran.org.il/main.asp

את יכולה לפנות לסהר http://www.sahar.org.il/ שהם בדומה לער"ן, מקשיבים ועוזרים, והכל דרך האינטרנט.

כמובן שבתור חיילת יש לך אפשרות לפנות לקב"ן, שיכול להקשיב לך, לתת כתף תומכת. אולי גם יעזור לך לבדוק איך אפשר לשפר את הקשר והתקשורת בינך לבין החבר שלך.

אשמח אם תספרי מה איתך, ומה בחרת לעשות כדי שלא אדאג.