פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

היי.. אני אהיה בת 18 בעוד חודשיים

ויש לי בעיה שמאד קשה לי לטפל בה.. אני לא יודעת אם זה חוסר בטחון כי אני מאד מעריכה את עצמי ויודעת את היתרונות והחסרונות שלי אבל יש לי בעיה להתחבר לאנשים.. לפתח שיחות וחברויות אמיתיות בשלב זה של החיים שלי..

פעם הייתי ממש ביישנית אבל אף פעם לא הייתי מהאאוטסיידריות או מה"חנונים" כמו שנערים קוראים לזה ועם השנים די התגברתי על הביישנות ואני לא חושבת שעד הסוף.. הנושא הזה פוקד אותי 24 שעות ביממה.. באתי לבית ספר חדש לפני שלוש שנים ובאמת יש לי קבוצה של חברות טובות שהכרתי שם אבל אני מרגישה שלא התחברתי אליהם עדיין מספיק, אני לא מפתחת איתם שיחות ולא פתוחה איתם מספיק.. בכל שיחה שלי איתם או עם כל בן אדם אחר [שלא מהמשפחה] תמיד עוברות לי המחשבות בראש שאני לא אדע מה להגיד.. יש לי פחד משתיקות מביכות.. אני נמנעת מהרבה שיחות עם חברות וחברים ללימודים רק בגלל המחשבות האלה.. אני מרגישה שנקודת התורפה שלי היא אם יגידו עליי שאני שקטה וביישנית [ןזה קרה לי לא פעם ולא פעמיים] זה דבר שמאד פוגע בי כי אני נלחמת עם הנושא הזה כל כך הרבה ואני לא יודעת אם אני מצליחה.. הדבר הזה מפריע לי גם עם קשר עם בנים.. אני מעדיפה להתכתב איתם מאשר לדבר בטלפון מהפחד שלא יהיו שתיקות מביכות, שאני לא אדבר מספיק ושהשיחה תהיה משעממת.. אני לא אוהבת לדבר בטלפון רק בגלל זה..

יש לי חברה אחת שהיא מעין חברת ילדות שלי שמכירה אותי בהאמת ואני פתוחה איתה ומתנהגת רגיל בלי שום פחדים אבל עם שאר החברות הטובות שלי זה לא קורה.. כשאני יושבת איתן בהפסקות לפעמים אני יכולה לשקוע במחשבות רק על זה ולא להוציא מילה או מצד שני לנסות לדבר ולא ממש להצליח באמת להגיד את כל מה שבא לי ולהיות אמיתית איתן.. בנוסף לזה יש לי קשר חזק מאד עם אחותי שגדולה ממני ב3 שנים ואני הרבה בחברת אנשים בגילה ואני מרגישה שאני מאד בוגרת לגיל שלי מה שמונע ממני להתנהג עם החברות שלי שעוד פחות בוגרות ממני בצורה שוטפת, להבין אותם, לעשות את כל השטויות והצחוקים שלהם...

בגדול הבעיה שלי זה קושי להפתח גם בקרב חברות, גם בהכרויות חדשות וגם בעניין הבנים.. זה נושא שהייתי מאד רוצה לשנות וקשה לי להבין איך, אני חושבת יותר מדי לפני שאני מוציאה משפט.. מקווה שתוכלו לעזור לי.. תודה