פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

קודם כל, יצא לי לקרוא כאן כמה פעמים ולדעתי אתם עושים עבודה נפלאה שאתם עונים לאנשים שמרגישים שהם בבעיה ומעודדים!

ועכשיו לעניין שלי -> מאז שאני זוכרת את עצמי אני ביישנית.. מאז כיתה א' תמיד בכיתה היו לי איזה 2 חברות וזהו.. אבל כשהייתי קטנה זה לא הפריע לי ממש כי כשקטנים אז כולם עם כולם כזה..

אני סבלתי ועדיין סובלת מאקנה.. זה התחיל בכיתה ה'.. זה היה אז ברמה ממש נמוכה אבל ידוע שילדים קטנים מאוד אכזריים.. והרבה ילדים צחקו ואמרו כל מיני מילים מעליבות..

לא ידעתי אז להתמודד ולא הצלחתי להעלם מזה.. וזה המשיך גם בכיתה ו',ז',ח'...

במיוחד ע"י מס' אנשים מסויים.. בכיתה ט' זה כבר הפסיק, אבל שמות הגנאי והקללות עדיין נשארו בראש, והביטחון העצמי עם ההערכה העצמית היו בריצפה...

כל הזמן הזה פשוט הרגשתי מכוערת + הייתי ביישנית והייתה לי רק חברה אחת בכיתה..

כי הכיתה בחטיבה הייתה מלאה בילדים חלולי מוח ופריחות שפונות אלייך רק כשהן צריכות משו'.. ובתקופה הזאת אפשר לומר שהייתי לבד.. במיוחד בח',ט'...

בט' כבר התחלתי להעריך את עצמי יותר בעזרת שיחות עם חברה... וההערכה העצמית שלי עלתה קצת, אבל הביטחון נשאר בריצפה...

רק בקרבת משפחה וחברות קרובות אני באמת מצליחה להיפתח ולהיות מי שאני, כי אני יודעת שלא יעבירו עליי ביקורת, ושהן מבינות אותי גם...

עכשיו אני בי', בתיכון- כיתה חדשה, עם ילדים הרבה יותר נורמליים, ונחמדים...

הבעיה שאני לא צליחה להיתחבר אליהם ממש.. ואני גם ביישנית, ועדיין חסרת ביטחון.. מה שכל הזמן עוצר בעדי.. ולא רק בעניין החברתי :\

ההערכה העצמית שלי גם דיי צולעת האמת... בעקבות כל זה אני גם לא אוהבת ללכת לבצפר, ובשנים הקודמות עם הכיתה המגעילה הקודמת גם שנאתי ללכת לשם כי ידעתי שאני אהייה לבד ולא רציתי להיות שם, למרות שידעתי שצריך והייתי תלמידה מצטיינת, ואני עדיין כזאת...

אבל הנה עוד בעיה- מאז שנגמרה השביתה, סדר היום שלי השתבש ואני לא מצליחה לסדר אותו למרות שאני אדם אחראי..

גם תמיד הייתי עצלנית, תכונה לא טובה כזאת... אבל עכשיו היא הדגיעה לרמות חדשות והמוטיבציה שלי יורדת מיום ליום... אני פשוט לא סובלת לקום כל בוקר ולסחוב את עצמי לבצפר.. ושם לעשות השרדות "מה לעשות כדי לא להיראות ולהיות לבד..?"

וסופרת את הדק' לסוף היום.. אני גם רוב הימים בבית.. כי החברות הבודדות שיש לי, דיי עסוקות ואני בבית בין במחשב לטלויזיה והשיעורים...

ועוד בעיה-> בגלל הביישנות והחוסר ביטחון ממש קשה לי להתחבר לבנים, אני נורא מתביישת וכל זה... בגלל זה אין לי ידידים, ושלא נדבר על חבר...

אני כבר אהייה בת 16 ואני מרגישה שאסור לי להמשיך במצב הזה! חשבתי להתחיל טיפול פסיכולוגי, אבל אני מתלבטת בגלל הכסף.. כי למרות שאין לנו בעיות כלכליות, זה הרבה כסף... ואשמח אם תייעצו גם בכללי בקשר למה שכתבתי על עצמי...

תודה :)...