פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום למי שזה לא יהיה שיקרא את ההודעה שלי.

אני בן 18 מסיים יב', ואני מתבודד. למה? אני לא יודע, אני שונא את זה, אני שונא להיות בודד, אבל בכל זאת אני מתבודד. אני לא אוהב לומר על עצמי דברים שהם בגדר מחמאה כי קצת קשה להיות אובייקטיבי, אבל אני יכול בכנות לומר שאני בן אדם יותר מוצלח ממרבית האנשים שאני מכיר מהרבה מאוד בחינות, ובכל זאת נורא קשה לי להתחבר עם אנשים, אני לא מוצא מה להגיד כל כך הרבה פעמים, למרות שיש לי מה להגיד וזה משגע אותי. זה למה יצא לי תדמית של שתקן(בקבוצות חברתיות מסויימות, בעיקר הקבוצה שאיתה הייתי יוצא בסופי שבוע פעם).

בנוסף לעובדה שאני מתבודד התפתחו לי כמה הפרעות אובססיביות קומפלסיביות(ocd) כמו חרדות למינהן, או אובססיה לאיך שאני נראה(כשהייתי צעיר יותר, בערך עד גיל 14 הייתי דובון שמנמן, אבל עשיתי דיאטה) וכומבן נהייתי דיכאוני ומתוסכל(משהו שלאנשים מחוץ למשפחה הקרובה שלי נורא קשה לראות-כנראה בגלל שאם אני רואה אותם מחוץ לבית הספר זה פעם ב).

אני פשוט רוצה להיות שמח, לאהוב ולהיות נאהב, להיות בקשר עם חברים וחברות ולהגשים את החלומות שלי. ברור לי שאין שום סיבה לזה שאני לא אצליח להגשים שאיפה זאת כי אני מאמין בזה שאני יכול לעשות כל דבר שאני רוצה לעשות, אני אף פעם לא מעיז לנסות כי אני מפחד להיכשל.

טוב התחלתי לכתוב משהו אחד ובסוף כמעט רשמתי פה את סיפור חיי בשלוש פיסקאות.

מה אתה, הפסיכולוגיה הקורא, מציע לי, דין, לעשות כדי לפתור את התסביך שנקרא חיי? אני פתוח להצעות ואני לא פוסל שום דבר.