פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

אממ אני לא יודעת בדיוק איך להתחיל לספר את זה אז אני פשוט אתחיל מהתחלה...

פעם...עד לא מזמן...אני והמשפחה שלי(אני בת 18,אחותי בת 22,אבא ואמא שלי)היינו משפחה די מאוחדת ומאושרת..או ככה לפחות חשבתי.

לפני בערך חצי שנה או יותר ההורים שלי רבו ואבא שלי עזב את הבית ליומיים.בזמן שהוא לא היה בבית אני ואחותי נכנסנו להיסטורי במחשב כדי לבדוק איפה הוא הולך לישון...אם הוא נכנס לאתרים של בתי מלון כלשהם כדי לוודא שיש לו למקום להיות בו ועל הדרך התוודענו לעוד כמה אתרים לא נעימים במיוחד שהוא נכנס אליהם כמו אתרי סקס,אתרי הכרויות ומדריך לגבר הבוגד.כמובן שלאתרי סקס לא ייחסתי כזאת חשיבות כי את זה אני יודעת שכל הגברים עושים אבל לגבי האתרים האחרים שהוא נכנס אליהם הרגשתי גועל, פחד,זרות...לא האמנתי שאבא שלי עשה את זה..בקיצור אני ואחותי החלטנו לספר לאמא שלי על מה שראינו ואחרי תגובה מאוד קשה מצידה(היא נפגעה מאוד ובכתה)היא החליטה לשים לזה סוף כשהוא יחזור.

כשהוא חזר אני ואחותי לא הסכמנו לדבר איתו ואז הוא ישב לשיחה עם אמא שלי וטען בתוקף שזאת היתה מעידה חד פעמית והוא יודע מה אנחנו חושבות אבל הוא לא מוכן שנפקפק באמון שלו..הוא הבטיח שבמשך היומיים הוא לא עשה כלום חוץ מלבכות בבית מלון.אמא שלי ואחותי האמינו לו ואני קצת פחות אבל למרות שמאוד נפגעתי והייתי מאוד ממורמרת לא רציתי לאכזב את אחותי ואמא שלי ולכן כשהן שאלו אותי מה אני חושבת אמרתי שגם אני מרגישה כמוהן(הם אמרו שהוא נשמע אמין וכנה).

עבר הזמן ובאמת כשאני בודקת הוא לא נכנס יותר לאתרים האלה,אך בזמן האחרון הבחנתי שיש כניסות לאתרי הכרויות לדתיים דרך המחשב שלנו.

דוד שלי דתי ואני יודעת שהוא נכנס לאתרים האלה כשהוא מגיע אלינו הביתה לפעמים לישון אצלנו אבל גם לאחר כמה ימים שהוא עוזב יש כניסות לאתרים האלה..אחרי שאבא שלי בדיוק היה במחשב..

אני חסרת אונים ומרגישה כבר תקופה ארוכה צביעות מצד אבא שלי.אני מרגישה שאני כבר לא מכירה אותו..דבר שמקשה עליי מאוד להיות עם המשפחה כיון שהוא נמצא שם..

העול הזה כבד עליי מדי ואני נפגעת יותר בשביל אמא שלי.

קשה לי מאוד עם הרגשות האלה שמציפים אותי.אני פגועה,חלשה ואני מרגישה שהדבר הזה כבד עליי.

מצד שני,אני לא יכולה לתת לו להמשיך לרמות אותנו ולהמשיך במשחק של "המשפחה המאושרת".

אני לא מסוגלת לספר את זה לאמא שלי כי זה יגמור אותה ואני לא מסוגלת לראות אותו כבר.אני מרגישה שאין מוצא מהמצב הזה.

מה הייתם עושים במקומי?