פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

אני חייבת לציין שהקשר שלי ושל אבי נפגע מאוד כתוצאה מהאירועים האלה.

נגרם קרע גדול מאוד שאני בספק אם אי פעם נוכל להתגבר עליו ואם אני ארצה בכלל.

בכל אופן,היחסים ביני לבין אבי אינם טובים בין כה וכה.

אני משתדלת כמה שפחות להיות איתו באינטרקציה,איני מעריכה את דעותויו ואת בקשותיו.

הכבוד היחיד הכנה והטהור שיש לי הוא לאמא שלי.

אין לי אמון בו ובסופו של דבר הבגידה היא גם במשפחה.

אני לא יכולה לראות אותו אפילו..ככה שאין מה לדבר על להיות איתו בקשר טוב.

בעיניי משפחה היא ערך עליון ואני מרגישה שמצידו זה לא ככה.

בנוסף,אני מתקשה מאוד לתת אמון באנשים ובמיוחד בבנים..דבר שמאוד מקשה עליי ליצור קשר נורמטיבי איתם.

זה מקשה עליי ועל התפקוד שלי מאוד.

השאלה שלי היא אם אפשר בכלל להתעלם או להעביר הלאה נושא חשוב כמו זה?

אני מפחדת שאם אני אדחיק את זה והבעיה לא תיפתר...יום אחד זה יפגע בי וכל המטענים בי יתפרצו...יש בי הרבה עצבים על זה.

אני כל הזמן מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו אבל אין מה לדבר על פסיכולוג בגיל כ"כ צעיר ומצד שני,אני מפחדת שאם אני יחכה אם זה לגיל מאוחר אז יהיה כבר מאוחר מידי והמצב יגרע.

מה את חושבת שעליי לעשות?

נ.ב. תודה על התגובה.