פורום פסיכולוגיה - הורים למתבגרים

אני מכריחה את עצמי לכתוב - בעיקר כדי לקבל אולי פרספקטיבה אחרת... וזאת למרות החששות שלי מחשיפה (חשיפה בכלל ולוא דוקא של הנושא הנדון..)

גדלתי בבית עם אבא חולה אפילפסיה (כתוצאה מתאונת דרכים בצעירתו) - אמי מטפלת בו עד היום(על כל המשתמע מכך)

אמנם ההתקפות אינן שכיחות ובסה"כ המחלה נשלטת ואבי מתפקד

אולם חייתי כילדה וגם כעת בצל הפחד מההתקפה הבאה והמבוכה ואפילו בושה מההופעה הכל כך משפילה של כל התקפה

חוויתי וראיתי את אבי בזמן התקפהמעט מאוד בימי חיי- אולי פעמיים או 3 ובעצם ראיתי רק התחלות או סוף של התקפה כי אמי דאגה לגונן עלינו תמיד מפני מראה קשה זה

אבי שהיה נבון,פיקח וחכם במיוחד, איבד במהלך השנים , הקשרי משפטים והגיון בדברים ועם זאת ,כיום אני עדה להתקפות קלות יותר של המחלה בצורה של איבוד ההכרה לשניות ו/או אי שליטה על הסוגרים בשעת התקפהללא הפרכוסים , הקצף ובליעת הלשון שליוו את ההתקפות שלו בד"כ.

הפרנסה היתה קשה בכל השנים הללו בגין מחלתו והקשרים החברתיים של הורי והבילויים הזוגיים שלהם והמשפחתיים שלנו-ספורים...

וכל ה"סיפור" הזה מתקשר לצערי לבתי בת ה-19 שהחלה קשר לפני כחצי שנה עם בחור ביישן במיוחד ונחבא אל הכלים שבאינסטינקט (הנובע כנראה מהבית שבו גדלתי... )

חשדתי שיש ב ע י ה ...

ובאמת יום אחד -בשלב מאוד מוקדם של הקשר ביניהם ,סיפרה לי בתי שהוא לא יכול ללכת למסיבות בגלל האורות המהבהבים..- כי יש לו איזה שהיא מחלה...

מיד אמרתי לה שאולי מדובר באפילפסיה וסיפרתי לה על המחלה ועל הקשיים הנוראיים של אמי ועל הגדילה בצילה של המחלה.[היא לא היתה מודעת למחלתו של אבי (אנו גרים רחוק ובנותיי לא נחשפו לעניין..)]

היה לי מאוד חשוב להסביר לה על המחלה הקשה הזו ולשתף אותה (סוף,סוף..)בקשיים של החיים בצילה עבורי כילדה ועבור אימי-עד היום...

אולם , היא מיד שללה את האפשרות של היותו חולה ואמרה לי שאני היסטרית...

בינתיים נאספו סימנים נוספים ובכל פעם - ציינתי בפניה את אותם סימנים אבל היא הקפידה לטעון שאני מדמיינת

הקשר שלהם ניתק ונתחדש אבל אני כמעט ולא ראיתי אותו והם מעולם לא יצאו לבלות (לבד או עם חברים נוספים)

ניסיתי לומר לה שהבחירה שלה תקשה עליה ואין לדעת אם קשר שמתחיל היום לא יוביל למערכת שקשה להתנתק ממנה ולכן החלטות וחשיבה ראציונלית צריך לעשות היום-לפני שהמעורבות הרגשית תתגבר..

אבל היא הכחישה מכל וכל את האפשרות שהוא חולה ולכן דבריי היו לכאורה מיותרים..

היום נודע לי ממכרה משותפת שחחשותיי היו מוצדקים .

פניתי אל ביתי וסיפרתי לה שאין מדובר בפרי דמיוני ושראו אותו בשעת התקפה ...

להפתעתי, היא כבר לא טענה שאני מדמינת ושזה לא נכון..אלא שהיא כבר יודעת... ומ ז מ ן (!!!???)

שאלתי :"אם ידעת-למה הכחשת וטענת שאני מדמינת ?" אך היא הכחישה את ההכחשות שלה וטענה : להד"מ..

אמרתי לה שכל מה שאני מבקשת הוא שתשקול את הדברים מבלי לנסות לברוח מהם ו/או מהאמת - מכיוון שלדעתי זה מה שהיא עושה עד עתה..

אבלהיא לא היתה מוכנה בכלל להקשיב/לשוחח על הנושא.

מאז תחילת מערכת היחסים ועד היום (כחצי שנה-אולי יותר..) הספקנו לשוחח על הנושא פחות מ-5 פעמים, לא רציתי ולא ניסיתי לכפות/לאסור עליה דבר ..

אך מאוד מדאיגה אותי הבריחה שלה וההכחשות שלה......

ברור שאני רוצה למנוע ממנה כאבים וקשיים וברור שמצד שני לבי יוצא אליו כחלש ואולי אף בשולי החברה בגי מחלתו..

בתי ילדה יפה מאוד , מוכשרת בתחם המוזיקה ומאוד חכמה ובכל זאת הייתי מגדירה אותה כחסרת ביטחון אולי בגלל עודף משקל (קל!) [ואולי בעלי ואני אשמים...(?)-כמו כל ההורים כולנו בעלי מגרעות..)

מאוד הייתי רוצה לראות באושרה ושהיא תשאף לטוב ביותר עבור עצמה (לי נראה שבאופן כללי היא מתפשרת בחיים ולא שואפת למיטב..)

ברור לי שהתנגדות שלי תביא את התוצאה ההפוכה (כבר "עברתי" אי אילו "חוויות" מלמדות בגידולה של בכורתי..)

מפריע לי שהיא אולי שיקרה לי בזה שהיא טענה שאני מדמינת ושהוא אינו חולה והיום אף ניסתה ל"סובב" את הדברים כאילו אני לא הבנתי אותה אבל היא , בעצם , כל הזמן ידעה

לדעתי זה מוכיח שלא נוח לה עם העובדה שהוא חולה והיא בוחרת להתחמק מהעניין באמצעות הכחשה..

הייתי יכולה להתווכח/ להתמודד מול האמירה : "אני יודעת על מחלתו אבל ככה אני רוצה" .. מאשר שתכחיש ותתחמק מכל שיחה בנושא

מה עושים?