פורום פסיכולוגיה - הורים למתבגרים

שלום לך,

נשמע שבהחלט עבורך להיות עדה לקשר הזה מהצד עם כל הזכרונות והחוויות הרגשיות שזה מעורר, זה לא פשוט. נשמע שאת מודעת לכך וערנית להפרדה שבין מה שקרה לאימך ולך לבין מה שקורה לבתך וחשוב להזכיר זאת לעצמך. ממה שתיארת, ההתערבות שלך היא נכונה ומתאימה. כלומר שתפת אותה בחוויה שלך, יידעת אותהעל המשמעות של המחלה ועכשיו הבחירה היא שלה. בתך עכשיו אינה מתכחשת למחלה שלו. מאוד יכול להיות שהיא הכחישה כיוון שחה כמה את נסערת ומוטרדת מהסיכוי שזה נכון. כפי שאת כבר יודעת מניסיונך דווקא ההתעקשות עלולה להביא להתנהגות הלא רצויה. היי שם בשבילה עד כמה שזה קשה לך. גם היא מבטאת קושי בהקשר של הבחור התאפקי שלא לומר אמרתי לך או להפחידה יותר. בתקווה שכך תחזור לראותך כשותפה ולא כשופטת.