פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

קודם כל, על המכה מיד התנצלתי.

כולנו חזרנו לישון וקמנו יותר טוב.

יצאנו לטייל והוא מאוד נהנה.

אני מאוד משתדלת להקדיש לו זמן אישי - לא מסתדר כל יום. הקטנצ'יק כבר יונק פחות (מעל גיל שנה), ככה שאם זה אין בעיה.

אתמול בערב הוא שכב במיטה ואמר שהוא לא רוצה לישון. אמרתי לו שישכב עד שיירדם. מהמיטה לא יורדים.

שניהם הולכים לישון באותה שעה. חשבתי אולי שצריך לתת לו להישאר חצי שעה ער מאוחר יותר מאחיו.

העניין הוא שאני קוראת סיפור בחושך ומניקה לפני שנרדם. הסיפור לגדול.

אולי כדאי לשנות את זה?

הבעיה היא שמאז שחזרתי לעבוד, אני עובדת גם מהבית עקב אילוצים ככה שאני חייבת שהם יילכו לישון בשעה סבירה על מנת שאוכל לעבוד ולא לקרוס.

עוד שאלה: לפעמים אני מבקשת ממנו עזרה כמו להביא לי מגבונים או בקבוק מים והוא כזה מתוק ומביא. אני משבחת אותו על כך ודואגת לציין גם בפני הגננת כי הוא אח בוגר. איך מתמודדים עם העובדה שלעמים אל בא לו לעזור לי? אני יודעת שהוא לא חייבץ השאלה איך להגיב? לפעמים אי אומרת לו שהוא לא חייב. ולפעמים כשאני ממש צריכה עזרה אני מרגישה שאני מתחננת.

דווקא כשהקטן נולד הסתדרתי ממ שטוב עם שניהם. למדתיל עשות המון דברים תוך כדי הנקה. אפילו המצאנו משחקים. טוב כמו שאמרת, עכשיו מתחילה הקנאה.

יש אולי איזה מאמר טוב להתמוודות עם המצב? קראתי בזמנו כמה דברים, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בשלב אחר.

תודה מראש