פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

שלום,

אמא לילדה בת 1.10 שמאוד מפותחת בדיבור ובהבנה

נמצאת עדיין בבית איתי ועם מטפלת 4 בקרים בשבוע

היא אומרת המון פעמים "לא" לאנשים. למטפלת כל בוקר "לא". והרבה פעמים משפטים כגון "אבא\אמא אל תהיי פה" וגם לא לחבק אחד את השני ולא לדבר אחד עם השני. לפעמים כשהיא קמה משנת צהרים היא יכולה לבכות ממש ולהגיד "לא אמא" והיא ממש מתנגדת לראות אותי. שזה כמובן הרבה יותר מכאיב לי מאשר כשהיא אומרת לא לאחרים. אני משתדלת לא לכעוס או להיעלב בפניה ולקרוא לאביה אם הוא בבית והיא ביקשה אותו או להסביר לה שהוא איננו ואז לשבת לידה עד שהיא תרגע, וכמה פעמים גם חיכיתי בחוץ עד שהשתנה לה המצב רוח. אבל אני פוחדת ש"אני לא טובה לה" או שהיא לא רוצה אותי וכו'. ובפנים כמובן קשה לי.

היא ממש מנהלת את העולם. איפה לשבת, מה לתת לה ומה לא. גם לגבי עצמה וגם לגבי התנהגות האחרים. אני חושבת שאני יותר לכיוון האמא ה"מכילה" והמבינה" ופחות שמה גבולות. אני מתבלטת אם צריך ל"חנך אותה" להסביר פנים לאנשים? להגיד שאני נעלבת? לתבוע את "זכותי" להיות בחברתה או בחדר בכלל? ולמה היא לא רוצה אותי? (כמובן כמובן שלא תמיד. אנחנו ביחסים טובים ואוהבים)

ונושא שני - בהשכבה - אני ממש נשכבת על מזרון בחדר שלה בהשכבה ארוכה ארוכה, מלאת נשיקות מצידה עד שאנחנו נרדמות ועובר לי חצי ערב. ההשכבות הן כשלון ארוך שלנו מלכתחילה אבל זה המצב היום. אני ממש "מפחדת" ממנה. להשכיב אותה במיטה ולצאת נראה לי בגידה ושהיא תעשה גהנום. אני מציעה לה אבל היא מסרבת להרדם במיטה. בצהרים המטפלת משכיבה אותה במיטה בקלי קלות מה שאנחנו ממש לא מסוגלים. למרות שהתחלנו קצת להיות מסוגלים לכך בעקבות המטפלת. בערב? רק מזרון ואז מעבר למיטה שלה. + השכמת לילה אחת + יניקה ב0500 (אחת יחידה ביום) + התעוררות סופית כל יום בין 0500-0645. אולי פשוט פתחתי כאן את הפה לקטר. אולי זה בכלל לא אמור להיות מושלם. אבל זה קשה ומעורר התלבטויות רבות האם אני עושה טוב.

אשמח לשמוע פידבק או עצה

אני יודעת שקשה ליעץ ככה ובכל זאת...

תודה