פורום דולה - תומכת לידה

יש משהו מוזר שהייתי רוצה לספר לך חגית. אני אוהבת את התגובות שלך, שמעניקות ביטחון והזדהות. אני שנה וחודשיים אחרי לידת בני נוח המתוק. ההריון היה יפה להפליא. הייתי יפהייפיה, לא היו בחילות, לא הקאות, שיערי הפסיק לנשור, וכולי הבדתי עניין בהכל חוץ מלהיות קשובה להריון שלי. בהריון הרגשתי את יעודי, את יעוד האשה. הרגשתי שייכת לטבע, הרגשתי מלאה בחיים במלא מובן המילה. דיברתי עם התינוק שקראתי לו נוח עוד 5 שנים לפני ההריון. סשבוע 38 התחילו להלחיץ אותי שהוא קטן מדיי ביחס לגודל של ההורים. אני 172 ובעלי 191. ושצריך לעשות דיקור מי שפיר, אני סרבתי בתוקף, שאכן אני מוכנה לגדל גם ילד חולה. הגיעה שבוע 40+5 והינה צירים יפים וסדירים. תוך 5 שעות ילדתי את בני אחרי שהאפידורל לא עבד. המיילדת הייתה לא סימפטית, אך בעלי האוהב הביא את האיזון. היה כואב, אך מהר יחסית ללידה ראשונה. מיד לקחתי את נוח לזרועותיי, אך פתאום.......... לא התחברתי אליו. אחרי כל מה שעברתי בהריון, גיטרה, שירים, טבע , מילמולים ודיבורים, אני מחבקת אותו אך לא מתחברת. ( אולי בגלל הכאב שחשתי בלידה) . ובכל זאת הנקתי אותו, והחלו בעיות עם חלב. הוא נולד 2.5 קל תינוק בריא ם צהבת. אני רציתי שאכל, אך החלב לא יצא והאחיות לא תרמו לי ברוגע. התחלתי להאכיל אותט בסימילק. לאחר שחזרתי נהיה לי דיכאון לאחר לידה. שהיה איתי לפחות חצי שנה. כולם מסביבי עזרו לי. נדודיי שינה היו חלק פעיל בחיי, ורק אחרי שנה חל שיפור בשינה. התינוק המסכן כנראה הרגיש את דיכאוני והיה תינוק לא רגוע. תמיד בכה, ועשה בי תחושת חרדה לא נורמאלית. והינה האבסורד. לאחר כל התראומה אחרי לידה, היום אני מוהבת בנוח עד אין קץ. אני רוצה תינוק נוסף!!!! ואני כל כך מפחדת מחרדות דיכאון ונדודי שינה. אני רוצה שוב הרייון, שוב לידה, והפעם להתחבר לתינוק ולהיות איתו ללא הדיכאון שהרס אותי כאם בתחילת הדרך. כמה לחכות? האם כדאי לחכות עוד שנה? אני כולי מבולבלת ומלאת רצון שוב להיות בהריון. וללדת לנוח את אחיו או אחותו.