פורום דולה - תומכת לידה

שלום אמא של נוח

את כל כך נעימה וכל כך כנה וכובשת...

שלושת הגורמים העיקריים שמתייחסים אליהם בהקשר לדיכאון סב לידתי הינם:

שינויים הורמונאליים, יכולת הסתגלות והתמודדות בתקופת הריון, לידה ואחריה, והיסטוריה.

אני מודה לך שבחרת לשתף בסיפור המרגש שלך. כמו נושאים רבים, גם הנושא הזה נמצא לרוב בחסות קשר השתיקה וזה מייצר אצל נשים רבות תחושת בדידות ובושה.

מה שאת מתארת כל כך טבעי וקורה המון. 85% מהיולדות נמצאות על הרצף בין התפרצויות או מצבי רוח משתנים ומה שמתואר כדיכדוך ולעיתים מתפוגג לאט פחות או יותר לבין הדיכאון בדרגותיו השונות שמקושר ללידה, גם אם מופיע 6-12 חודשים לאחר הלידה. בעיתוי, במשך ובעוצמה משתנה.

לעיתים יופיע למשך יממה עד כמה יממות ולפעמים תקופות יותר ארוכות. לפעמים זה יופיע במהלך ההריון ולפעמים במהלך הלידה או 48-72 שעות אחריה.

יש הרבה סיבות להתפרצות של דיכאון לאחר לידה, חלקן קשורות להסטוריה מולדת ו/או נרכשת וצריך להתייחס בכל מקרה לגופו/ה. חלקן קשורות לרקע נפשי ו/או פיזי של דיכאון או נטייה לדיכאון שקיימת אצל נשים ומוכרת להן מעברן ולחלקן כלל לא.

אשה בהריון מתמודדת עם שינויים עצומים ברבדים שונים, פנימיים וחיצוניים, נשים שונות מגיבות באופן שונה. מחשבות ופחדים שונים עולים הקשורים לעיתים לאובדן הילדות והנערות, אובדן החופש, הקלילות, האנרגיה והספונטניות, אובדן הגזרה המוקפדת, תשומת הלב של בן הזוג או שאר הסביבה. יש נשים שעולה בהן ספק לגבי מסוגלותן להפוך לאמהות וחשש מהאחריות הרבה שתדרש מהן, אולי פחד מאובדן המשיכה/ ההנאה המינית ועוד. לעיתים מדובר בפחדים או הרהורים שמתביישים לחשוף ולחלוק. אולי פחד לאכזב או להיחשף לביקורת ואולי להחשב לא כשירה או בשלה לאימהות. לעיתים נשים נמצאות בסוג של הדחקה של הרגשות האלו במהלך ההריון ולא נותנות להם מוצא וההתפרקות או ההתפרצות מגיעה דוקא בחדר לידה בחסות ההורמונים שמציפים את היולדת ומסירים את כל העכבות. משמע נותנים דרור להכל לצאת החוצה, כי הגוף במוד אקספלוסיבי (הוצאה, פיצוץ). במהלך ההריון נדרשת האישה להיות בהסתגלות מתמדת לשינויים, הגוף מוצף הורמונים שמשפיעים נפשית וגם פיזית ואנטומית (למשל מאפשרים לרחם לגדול, או גורמים כמו שציינת לשינוי ברמת השעור, נשירה או הפסקתה, כתמים של פיגמנטציה, פטמות כהות, הפרשות מרובות וכו) יש נשים שזו עבורן תקופת שיא הנשיות כפי שהיטבת לתאר ויש נשים שחשות בדיוק להיפך. בלידה ההורמונים בגוף מגיעים לשיאם ולאחר הלידה יש תופעה שנקראת מפל הורמונאלי. שם בדרך כלל נקודת התורפה, החולשה והעייפות של אחרי מורגשים. הלחץ של הסביבה שלנו הוא ישיר ועקיף וקשה לחמוק ממנו. מהתינוקות ה"מושלמים" בפרסומות, המאמרים במגזינים על סלבס שילדו עם גזרות מדהימות זוהרות ומגניבות ועד אחרונת ההערות והעצות של הסבתות/אמהות/שכנות של "מה את עושה מעצמך סיפור... תלדי כמו כולן..." אפילו סרטי הלידה שצופים בהם מלווים בפסקול עם מוסיקה חלומית, לא סאונד אמיתי, לא ריחות ולא תחושות. כשמחשבה/ תחושה לא זוהרת ולא מושלמת מתגנבת לליבה או מוחה של יולדת לרוב תהיה לה נטיה לחשוב שמשהו לא בסדר אצלה. מעגל של בושה וחוסר ביטחון בעצמה וביכולתה שגדל עם כל הערה,מבט או התנהגות של הסביבה.

כאבים,תפרים,טחורים, גזים, הפתעה, הלם, בכי, תשישות. אולי חוסר הכנה מספקת או חוסר תמיכה מספקת... כל אלו רק מוסיפים... ורק ניחושים... לעולם לא נוכל לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת...

החשוב הוא שאת רוצה לחוות הכל שוב, עכשיו את יותר בוגרת יותר מנוסה ויותר פתוחה עם עצמך ועם הסביבה. וזה ממש נפלא וממש לא אבסורד שאת גם מאוהבת בילדך ואמא טובה ומסורה, עברתם יחד המון והפכתם לאט אבל בטוח למשפחה. את יודעת מה זה להיות בהריון מה זה ללדת ומה זה להתאושש לאחר לידה. נהדר שהיתה לך סביבה תומכת, היא תהיה שם בשבילך ובשביל ילדיך גם עכשיו.

לא ממש ברור בין השורות עם עברת איבחון מיקצועי וטיפול שיחות/תרופות. כחלק מההכנות להמשך הסרט של חייך :-) אני מציעה לך לעשות לעצמך רשימה של משאבים שיש לך שיכולים לעזור לך לעבור שוב הריון ולידה (לדוגמא: אני נהנית להיות בהריון, יש לי עזרה עם הילדים לאחר הלידה...) וכן רשימת משאבים שחסרים לך או היית רוצה לעבוד עליהם ולפתח אותם.(לדוגמא: אני רוצה ליווי ריגשי/נפשי במהלך ההריון, אני רוצה ללדת עם דולה, אני רוצה למצוא יועצת הנקה פרטית שתתמוך בי ועוד..).

לחכות? כמה לחכות?

מה ישתנה בעוד שנה? רק את יודעת את התשובה. כל לידה היא חוויה שונה וגם את היום שונה. תוכלי להתכונן ולהעזר בכל מי ובכל מה שיקל עליך, יעזור לך לעבד את החוויה שעברת, ללוות את ההתמודדות ולהפחית את הפחד מה...פחד. בכלל זה תמיכה של גורמים מיקצועיים רופא/פסיכולוג/פסיכיאטר/תרפיסטים מתחומים שונים/ דולה.

שוב תודה על הפנייה, אני בטוחה שיש קוראות רבות שהדברים מהדהדים אצלן אם רק אחת מהנשים כאן תדע לומר "אני זקוקה לעזרה" או "משהו לא בסדר אולי יש לי דיכאון" אם רק אחת תחוש מועקה בעוד זמן מה ובמקום להבהל, פשוט תיגש ותקבל עזרה... זה יהיה נפלא. אם רק אחת תרגיש עכשיו טוב עם עצמה, ויתמזערו רגשות אשמה כלפי התינוק שלה, או תגיד לבן/בת זוגה או להורים, תעזרו לי, טפלו בי/בתינוק/בנקיון/בכביסה. אני אומר תודה לאל.

את מקסימה, מאחלת לך הריון תקין ונעים בזמנו ולידה טובה בשעתה

וגם אני כאן לתמוך ולעודד כשתרגישי רצון לשתף.

חיבוק גדול

חגית ראמי דולה

תומכת פריון, הריון, לידה ולאחר לידה באהבה רבה.