פורום זוגיות באימון ואישי

שלום,

אני נשואה לאדם מקסים וטוב לב. ואני מאוד אוהבת אותן. יש לנו שתי בנות, השניה נולדה לפני כחודשיים. יש לנו את הבעיות הרגילות כמו אצל כולם, הוא לא עוזר בבית, כי הוא עובד בחוץ קשה וכוו'. עם זה למדתי להסתדר מאז שאני מכירה אותו.

הבעיה שלי היא בענין פרגון ומחמאות. הוא תמיד מעיר על דברים שליליים וכשיש משהו חיובי הוא לעולם לא יזרוק מילה טובה. כשאני מעירה לו הוא אומר "זה מה יש, וזה אני". הסברתי לו שחייב להיות איזון. והוא בשלו, "אם יש משהו טוב אין לי מה להעיר". אני כועסת וממורמרת מאוד על כך. ואיני מצליחה לעבור על סדר היום, לכן כשהוא אומר משהו שלילי, אפילו על חוסר מלח באוכל אני קופצת ונעלבת והוא אומר: "שכחתי שאסור להעיר לך". כמובן בציניות... לאחר הלידה הראשונה וגם השניה הוא לא טרח להביא לי פרח, למרות שביקשתי ואמרתי שזה כואב לי ואני מצפה... (לעומת חברה טובה שקיבלה פעמיים תכשיט עם יהלומים). לרוב איני מקנאה באחרות, אך פה זה ענין תשומת הלב. ולמרות שאני מדברת דבר אינו משתנה. נכון, יש לי שתי אופציות או לקבל ולשתוק או להסתובב ממורמרת. שתי האופציות קשות לי. לאחרונה בגלל רגישות הלידה וההריון התחושות הרבה יותר קשות. אני מסתובבת בתחושה שאני לא נאהבת למרות שיש לו דרכים אחרות להראות כמו להביא לי מהסופר משהו שאני אוהבת...

אם אבקש שיאמר : "אוהב אותך" או אשאל אותו, הוא יאמר: "כשאני ארצה, אני אגיד לא כשתבקשי". הבעיה שזה לא קורה.... וזה חסר לי, חסרה לי מילה טובה ממנו. גם לגבי האימהות שלי...

תודה ל התייחסותך.