עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
עצה דחופה בבקשה
ענת (21.1.2009, 16:38)
שלום רב
אני בת 38 ואם לשתי בנות בגיל ההתבגרות - הגדולה 15 והקטנה בת 13 .
אני גרושה מזה כ-8 שנים , ובמהלך השנים האלו הייתי במערכת יחסים עם חבר המבוגר ממני בכ-10 שנים.
בשנתיים האחרונות -עד לפני כחצי שנה ,גרנו ביחד -מגורים שלא עלו יפה בלשון המעטה ,הילדים היו עדים להמון מריבות ביננו, על רקע של התערבות שלו בנושא חנוך הילדים, על רקע כספי ביני ובינו, ובכלל -הילדים לא קיבלו את עובדת היותנו ביחד.
לפני כחצי שנה-הבת הגדולה החליטה לעבור לגור אצל אביה, בעיר אחרת.כמובן שאני בטוחה שהטריגר לכל המעבר היה ההתנגדות ליחסים עם החבר(גם אני כבר הייתי בשיא הגיהנום והחלטתי שזהו -אני עוברת דירה בלעדיו),ואין לי ספק שגם אביה בחש ובחש לאחר ששמע את הסיפורים וגרר אותה לשם.
מיותר לציין את מפח הנפש שעברתי ועדיין אני עוברת.הילדה בהתחלה אמרה שזה לתקופה קצרה וקיוויתי שכעת,כשאני ללא החבר היא תשוב, אולם היא בשלה ,ושוב -אין לי ספק שישנה גם הסתה מצד אביה והיא נמצאת בלחצים מצדו שלא לשוב.
הפרידה מאחותה הקטנה קורעת אותי , ומזיקה ביותר לאחותה שפשוט מעריצה אותה וקשה לה מאד בלעדייה .
אני מנהלת עם אביה מאבקים בבתי משפט ובהוצאה לפועל על נושא המשמורת (הוא כבר דרש גם משמורת עליה)-אם צריך, אני אמכור כלייה ואחזיר אותה אליי.
אני יודעת שיש להחלטתה משקל בבית משפט-אבל אני טוענת שהיא נמצאת אצלו בגלל שהוא מפעיל עליה לחצים שלא לחזור גם אם היא טוענת שזה לא נכון,והיא מתעקשת שהיא רוצה
לנסות לגור קצת אצל אבא,,
הילדה שומרת כל הזמן על קשר איתי, מתקשרת המון פעמים אליי, מגיעה פעמים שלוש ובסופי שבוע לביתי -אבל הולכת לישון שם -וכל פעם אני נקרעת מחדש.
התייעצתי עם גורמים מקצועיים , אמרו לי לא ללחוץ עליה, היא תחזור לבד ,וגם אם לא -לקבל זאת כעובדה -אבל אני לא משלימה עם זה, אני בוכה המון המון, לא לידה , כלפיה ,אני לפעמים נשברת ואומרת לה שלא עוזבים את אמא שגידלה אותה עד הלום לא כדי שהיא תלך בגיל זה ותהיה עם אם חורגת ואב ,שאמנם אוהב אותה ,אבל גם מסית כנגדי.
אני כואבת על מצבי, על הטעויות שעשיתי ,אני מנסה לתקן הכל,לקחתי על עצמי חובות ענק בדירה שבה נשארתי לבד עם הקטנה,ואני פשוט לא יודעת איך ממשיכים. היא כל כך חסרה לי.
אם מישהו יכול לחזק ,לעודד , לתת עצה -אני מאד יודה על כך.
ענת
אני בת 38 ואם לשתי בנות בגיל ההתבגרות - הגדולה 15 והקטנה בת 13 .
אני גרושה מזה כ-8 שנים , ובמהלך השנים האלו הייתי במערכת יחסים עם חבר המבוגר ממני בכ-10 שנים.
בשנתיים האחרונות -עד לפני כחצי שנה ,גרנו ביחד -מגורים שלא עלו יפה בלשון המעטה ,הילדים היו עדים להמון מריבות ביננו, על רקע של התערבות שלו בנושא חנוך הילדים, על רקע כספי ביני ובינו, ובכלל -הילדים לא קיבלו את עובדת היותנו ביחד.
לפני כחצי שנה-הבת הגדולה החליטה לעבור לגור אצל אביה, בעיר אחרת.כמובן שאני בטוחה שהטריגר לכל המעבר היה ההתנגדות ליחסים עם החבר(גם אני כבר הייתי בשיא הגיהנום והחלטתי שזהו -אני עוברת דירה בלעדיו),ואין לי ספק שגם אביה בחש ובחש לאחר ששמע את הסיפורים וגרר אותה לשם.
מיותר לציין את מפח הנפש שעברתי ועדיין אני עוברת.הילדה בהתחלה אמרה שזה לתקופה קצרה וקיוויתי שכעת,כשאני ללא החבר היא תשוב, אולם היא בשלה ,ושוב -אין לי ספק שישנה גם הסתה מצד אביה והיא נמצאת בלחצים מצדו שלא לשוב.
הפרידה מאחותה הקטנה קורעת אותי , ומזיקה ביותר לאחותה שפשוט מעריצה אותה וקשה לה מאד בלעדייה .
אני מנהלת עם אביה מאבקים בבתי משפט ובהוצאה לפועל על נושא המשמורת (הוא כבר דרש גם משמורת עליה)-אם צריך, אני אמכור כלייה ואחזיר אותה אליי.
אני יודעת שיש להחלטתה משקל בבית משפט-אבל אני טוענת שהיא נמצאת אצלו בגלל שהוא מפעיל עליה לחצים שלא לחזור גם אם היא טוענת שזה לא נכון,והיא מתעקשת שהיא רוצה
לנסות לגור קצת אצל אבא,,
הילדה שומרת כל הזמן על קשר איתי, מתקשרת המון פעמים אליי, מגיעה פעמים שלוש ובסופי שבוע לביתי -אבל הולכת לישון שם -וכל פעם אני נקרעת מחדש.
התייעצתי עם גורמים מקצועיים , אמרו לי לא ללחוץ עליה, היא תחזור לבד ,וגם אם לא -לקבל זאת כעובדה -אבל אני לא משלימה עם זה, אני בוכה המון המון, לא לידה , כלפיה ,אני לפעמים נשברת ואומרת לה שלא עוזבים את אמא שגידלה אותה עד הלום לא כדי שהיא תלך בגיל זה ותהיה עם אם חורגת ואב ,שאמנם אוהב אותה ,אבל גם מסית כנגדי.
אני כואבת על מצבי, על הטעויות שעשיתי ,אני מנסה לתקן הכל,לקחתי על עצמי חובות ענק בדירה שבה נשארתי לבד עם הקטנה,ואני פשוט לא יודעת איך ממשיכים. היא כל כך חסרה לי.
אם מישהו יכול לחזק ,לעודד , לתת עצה -אני מאד יודה על כך.
ענת