הוספת הודעההוספת תגובה פורום יחסי הורים-מתבגרים - ראש הפורום

בעייה

מעיין(19.5.2011, 13:16)

שלום לד"ר ליאת,

אספר בקצרה כהקדמה ע"מ לקבל הכוונה,

יש לי בן בן 18 שכל חייו חי בתוך חממה עם המון הגנה, פירגון, חיזוקים, ואהבה. הוא ילד טוב ומקסים עם כושר התבטאות מצויין, הבנה והתנהגות טובה מאד.

אני חיה היום עם בן זוג שבתחילת הקשר בנינו היחסים בניהם היו נפלאים, תקשורת מצויינת, כבוד הדדי, הערכה ואהבה.

כשעברנו לגור ביחד, על מנת שיהיו חיי איכות טובים ונוחים הצבנו גבולות לטובת בני הבית עם הסבר מפורש למה זה טוב לכולם ומה הרווח ברגע שעומדים בדרישות ומכבדים את הגבולות.

קצת לפני גיל 18 בעודו מסתגל לגבולות, ישנם המון טעיות וניסיון למתוח את הגבולות עוד ועוד למען האינטרסים האישיים שלו, הוא הפך להיות אגואיסט, מתחשב רק בחבריו, מפריע לבני הבית (יש שני ילדים נוספים צעירים ממנו).ובכל שיחת ריענון וניסיון לתת עוד הזדמנות ע"מ להוכיח ולתקן הילד כשל ואפילו לפעמים היה נראה שעושה דווקא.

לאחרונה הגיעו מים עד נפש לבן זוגי ולי והייתי צריכה להחליט האם להיפרד מבן זוגי שיעבור לגור בנפרד מאיתנו ולהישאר עם ילדיי, או, לבקש מהילד לעבור לגור עם אביו ע"מ שיהיה נוח, שקט, ורגוע בבית.

ההחלטה לא איחרה להגיע והילד עבר לאביו, הפרידה אינה קלה ודי מעיקה ואינני יודעת אם עשיתי נכון בהחלטה, אני אובדת עצות כי אין כל כך אפשרות לשוחח עם בני, הוא דווקא מראה שלו אין בעייה עם המעבר ואני פוחדת שהוא לא מודע למה שאורב בחוץ לילד שאינו יודע לקחת אחריות ולהבין כמה היה טוב ויכול להיות לו טוב אם רק יתנהל נכון בחייו כמחוייבות כלפי בני הבית שחיים איתו.

שלום ליאת. אני צביקה,בן הזוג של מעיין ושנינו אובדי עצות. כמתואר לעיל, ברצוני להוסיף עוד כמה נתונים כדי שאולי תהיה תשובה מדויקת יותר.

אני גרוש, בן 48, שהחליט לקום ולעזוב את מקום מגוריו ולעבור לחיות יחד עם מעיין ושלושת ילדיה. מרגע כניסתי לחייהם, הקדשתי את עצמי לרווחתם על כל המשתמע מכך, משאבים פיזיים, חומריים ונפשיים.

בעת הצבת הגבולות הוסכם על כל בני הבית מה מותר ומה אסור, הדבר נעשה בשיתוף עם הילדים על מנת שיבינו את ההיגיון העומד אחרי הדרישות והגבולות. עלי לציין כי הדרישות מהם הן מינימליות והדבר מוסכם גם על דעתם.

בחודשים האחרונים הפך בנה הבכור של מעיין ל"תייר" בבית. יום הפך ללילה ולילה הפך ליום. הקשרים החברתיים תפסו את המקום העיקרי בחייו ומן הסתם, פגע הדבר הן בבני הבית והן בלימודיו. מעבר לכך, בעת השיחות ביננו הוא מפגין זלזול וחוסר כבוד משווע אליי, בעיקר בכל האמור לכיבוד דעתי ורצונותיי בביתנו. יחסיי עם מעיין ועם שני אחיו, הצעירים ממנו,מעולים.ישנה תקשורת, כבוד הדדי והמון אהבה ונתינה בין כולנו.

למרות שכיבדנו מאוד את רצונותיו של הבכור ולמרות כל המאמצים להסבר ולשיפור יחסו בבית, לא קרה מאום והתנהגותו אף החמירה. נערכו שיחות הבהרה רבות בהן הבטיח לשפר ולהתנהג בהתאם לכללי הבית, אולם הוא אינו מסוגל לעמוד בדבריו ובעיקר, במעשיו.

ברצוני לציין כי הזוגיות של מעיין ושלי היא מעולה. הריבים היחידים שהיו ביננו נגעו בעיקר, לצורת ההתנהגות ודרך הטיפול בילדים. בכל הפעמים הושגה הבנה ביננו. בארוע האחרון כבר לא יכולתי לשאת יותר את החוצפה, האגואיזם וחוסר ההתחשבות של הבכור בכל בני הבית.

מעיין עמדה בפני הברירה האם לוותר על זוגיות מדהימה או לשלוח את הילד לאביו על מנת שיחזור השקט לביתנו. לשמחתי הרבה, בחרה מעיין בהמשך הזוגיות ביננו.

ראשית, האם נתקלת במקרים כגון אלו? שנית. מה ניתן לעשות בנוסף למה שכבר נעשה?

מודים לך על עצותייך.