פורום דיכאון אחרי לידה

שלום רב. אני כמעט שבועיים אחרי לידה. בימים הראשונים בבית היו לי התקפי בכי שהופיעו פתאום, ולא בגלל סיבה ספציפית. זה קרה גם לאחר הלידות הקודמות וצפיתי שזה יקרה. בימים האחרונים זה כבר לא קורה, אבל אני חושבת הרבה על הלידה ועל השהייה בביה"ח. ילדתי בקיסרי מתוכנן, כך ששהיתי שם חמישה ימים. בהם גם הכרתי בחורה נוספת שילדה בקיסרי (והייתה איתי יחד גם ביום הבדיקות המקדים). אני מוצאת את עצמי שוקעת במחשבות ואף מתגעגעת לימי האשפוז, מרגישה קירבה לאותה בחורה (החלפנו טלפונים וכבר דיברנו מאז) ויש בי צורך כל הזמן לדבר על זמן האשפוז. כשראיתי את התמונות מחדר הניתוח, שצילם בעלי, תקף אותי בכי רציני. כאילו אני עוברת את זה שוב באותם רגעים. ההרגשה היא שזה כאילו 'גדול עלי' וכאילו אני צריכה עוד זמן כדי לעכל שאני אחרי הלידה. אני נהנית לטפל בתינוק (ילד שלישי) אך מתקשה להכיל את הקושי של בעלי- שהוא כרגע המטפל העיקרי בילדים הגדולים יותר (התארגנות בבוקר, חוגים וכו'). הוא עצבני רוב הזמן, נרדם בסלון בשעה מוקדמת. אני זו שאחרי לידה אבל מרגישה שרוב הזמן אני צריכה לבדוק מה שלומו ולהקל עליו, במקום שזה יהיה להיפך. אני מנסה לנוח במקביל לכך שאני כן מנסה לעשות דברים בבית ועם הילדים כדי לעזור, וגם רוצה לשבת בערב עם בעלי בצורה רגועה ונעימה אבל לא מגיעים לזה. אני לא מרגישה שיש לי שותף לעול אלא שיש לי עוד מישהו לטפל בו, וצריכה להזכיר לעצמי להוריד את הקצב, כי עברתי קיסרי רק לפני שבועיים.