פורום דיכאון אחרי לידה

אני לא חושבת שאני בדיכאון. אבל קשה לי. ממש קשה לי. לא ברור לי למה קוראים לזה חופשת לידה. מה חופשה בכל התקופה הזו. אני מתגעגעת לעבודה ולשגרה ולאנשים שהיתי רגילה לשהות במחיצתם ולשוחח עימם. מאד קשה לי להחות בבית כל היום. מזג האויר לא ממש מאפשר הליכה ןטיול עם העגלה. בעלי - וזה נושא בפני עצמו - תקוע בתוך רחמים עצמיים כמה רע לו בעבודה ואיזה מסכן הוא ואיך היה מתחלף איתי בכיף. ממש. לו יש חיים. הוא הולך לחוגים והיה בטאבה מהעבודה לכמה לילות, ופגישות, ות״א, ומרשה לעצמו לחזור ממש מאוחר לפעמים. ואם פעם היינו חולקים באופן לא שיוויוני כמובן בעבודות הבית - אז עכשיו הכל עליי. אני כועסת על בעלי שלא רואה אותי ונזכרת שבעצם תמיד ראה רק את עצמו. גם עם הבן הגדול. הוא נמצא במרכז עולמו. ואני עסוקה בניקיונות בישולים הנקות חיתולים ותקןעה בין ארבע קירות. יוצאת רק כדי להחזיר מביהס. האןטו תמיד אצלו. לא יודעת מה לעשות ואיך לשפר את חיי. אני כועסת וחסרת אונים. ה״היי״ של ההריון שהושג לאחר מאמצים ושנים באמצעות ivf, ה״היי״ נגמר. מרגישה חסרת תועלת. עקרת בית. מסתובבת עם שמרטוטים כל היום. איך לצאת מזה? בודאי הפורום הזה הוא לא התשובה אך אין לי עם מי לדבר... תודה