פורום דיכאון אחרי לידה

אני שנה וחודשיים אחרי לידת בני הבכור, אני מאוהבת בו, באמת באמת שאני אוהבת אתוו,אבל כל פעם שאני נתקלת בקושי איתו (אפילו בסיסי ביותר כמו לקלח או להלביש אותו,להאכיל אותו וכו') אני מאבדת את הסבלנות מהר מאוד, אין לי כח להתכופף אליו, להאכיל אותו, לשחק איתו ולרוץ אחריו רוב הזמן אני רואה את זה כנטל ומטלה מאוד מאוד קשה... אני מאוד רוצה עוד ילדים, אבל גם כשאני נמצאת בשעות/ דקות מאוד מאוד בכיף איתו אני משתדלת להזכיר לעצמי כמה הקושי הוא עצום ושאני באמת צריכה לשקול אם אני מסוגלת לגדל עוד ילד ולתת לו את כל הצרכים הדרושים לו, ולא רק להסתנוור מהזמנים שכיף ונוח איתו... זה מצער אותי מאוד,אני מתוסכלת רוב שעות היום, כשהוא חוזר מהגן אני כל כך שמחה, אבל אחרי חצי שעה זה מתפוגג... כשהוא קם מהשינה אני מחבקת אותו ומשחקת איתו,אבל אחרי חצי שנה זה נעלם... אני לא מצליחה להיות איתו פרקי זמן ארוכים, אני לא יוצאת לבלות עם הילד ובעלי ביחד כי אני יודעת שלא אהנה באמת כמו שהייתי רוצה..אז אני פשוט מוותרת על הרבה דברים,אני מרגישה שזה לקח ממני את החופש שלי,לקח ממני את עצמי... פעם ראשונה שאני כותבת על זה, התחלתי טיפול פסיכולוגי, לא מרגישה שהוא עוזר לי בכלל... מה עלי לעשות??